משנתו הפילוסופית של הפילוסוף הדני סרן קירקגור (1855-1813) היוותה מקור לזרם המחשבה האקזיסטנציאליסטי. עיקר דבריו נסובו אודות הדיון בפער, שבין אפשרויות הבחירה החופשית של האדם לבין בחירתו. לטענתו, רק כאשר אדם מימש זכות בחירה זו, הוא מימש את קיומו. קירקגור טוען בספרו, חיל ורעדה, כי אברהם - בניגוד למחשבה האנושית המוסרית הרגילה - עשה במעשה העקדה את הדבר הנכון, ובמעשהו אף הגיע לרמה מוסרית אישית גבוהה ונשגבת.

הברכות בהן זוכים אברהם וצאצאיו בסיפור העקדה, עומדות בניגוד בולט לחורבן שבסוף סיפור סדום ועמורה - ואם במכוון ואם לא - מבהירות, מי מבין שני הערכים - הצייתנות או המחאה - נעלה יותר בעיניו של אלוהים...

מעטים המקומות שזכו במקרא לכינוי "מקום", הר הבית זכה להיות המקום, כשמו של הקב"ה. הדיבור על נקודה במרחב כמקום, מבטא התייחסות מיוחדת טעונת משמעות. בנקודה במרחב שהייתה למקום, מתקיים מפגש טעון בין הפיזי לבין מה שמעל לפיזי. זהו מפגש בין חומר לרוח, בין ארץ לשמיים בין חול לקודש.