מלחמה במזרח התיכון - בוודאי המלחמה הנוכחית - היא תופעה הישרדותית מתמשכת, ודרך המאבק שהיא תובעת מאיתנו מקרבת אותנו הרבה יותר לקיום באוריינטציה מזרחית-אסלמית, מאשר באוריינטציה נוצרית.
בימים המדממים של מלחמת 'חרבות ברזל', בעת שאהובות רבות כל כך מביאות את יקיריהן לקבורה, קשה שלא להיזכר בשירו של יהודה פוליקר, 'אילו הייתי איתך'. זהו מונולוג קורע לב של אהובה, שליבה יוצא אל אהובה המת: "לא, לא אוכל לשכוח את גופך נח ללא חיים; לא, לא אוכל לסלוח אלוהים, אין פה רחמים; או, אילו רק יכולתי ללכת ולמות במותך..." בעיני, מתכתב השיר הזה עם שיר אחר של פוליקר 'עיניים שלי' שבו נפרד האהוב המת מאהובתו...
האויב, מאוחד בתודעת אמונה אסלאמית ומחויב לרעיון ההתנגדות (המוּקאוומה), נשבע להמשיך במלחמה לאין קץ. בשנים הקרובות תיבחן יכולתה של מדינת ישראל להמשיך להתקיים כבשורה לעם היהודי בארץ ובתפוצות. המלחמה חייבת להימשך בתבונה, בהתמדה, ובאמונה בהכרח הניצחון.
'מתחת לרדאר', עמלו האיראנים קשה במהלך 15 שנים להכין לנו מלחמה ארוכת שנים, בנוסח מלחמת איראן עיראק. רק שגורלנו עדיין בידנו, הפער בין התוכניות למציאות עדיין גדול ומעורר תקווה. הסרט: 'חנות קטנה ומטריפה' כמשל...
הדיווח על הצעה לעסקת חטופים שבין תנאיה כלולה תביעה לנסיגה ישראלית מלאה מרצועת עזה וסיום מוחלט של המלחמה, מציגה לישראל הצעה שכולה תבוסה. היא סוללת את הדרך להישרדות ארגון החמאס ולסיום המלחמה בלא יותר מעוד סבב לחימה.
במלחמה הארוכה והמורכבת, ההולכת ונמשכת אל האביב ואולי גם אל סוף השנה, בלי אחריות משותפת בין מערכות הביטחון ובין הדרג המדיני, מדינת ישראל לא תגיע לניצחון.