לאורך שנות כהונתו של ברק אובמה, הוא הרבה להשתמש בסוכנויות המודיעין האמריקאיות ככלי נשק, כדי להאזין לעיתונאים, לחברי קונגרס ולמנהיגים זרים. אינני מבין מדוע לאנשים כ"כ קשה להבין שהוא אף עשה זאת כנגד יריב פוליטי בשביל רווחים פוליטיים!
נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הצהיר לאורך הקמפיין לנשיאות, שאם היה הוא מנהל את המשא והמתן הגרעיני, הוא היה קם משולחן המו"מ הגרעיני. הצהרתו על יציאת ארצות הברית מההסכם היא, למעשה, קימה משולחן המו"מ במטרה להשיג עסקה טובה יותר.
ביום שני ה- 29 לינואר 2018 בחמש אחר הצהריים שעון וושינגטון, הצביעה וועדת המודיעין של בית הנבחרים, האם לשחרר לציבור את המזכר, המכיל את כלל העובדות העוסקות בנושא, שעד אז היה חסוי. וועדת המודיעין מונה 22 חברים. 13 רפובליקנים ו- 9 דמוקרטים, וההחלטה התקבלה ובהתאם לקווי החלוקה המפלגתיים. הוועדה הודיעה על פתיחת חקירה רשמית נגד משרד המשפטים וה- FBI... זה הולך להיות גדול יותר מפרשת ווטרגייט!
הצהרת טראמפ צריכה להיבחן להבנתי, מנקודת מבט החורגת הרחק מעבר לשאלה, מה קיבלנו ומה נידרש לתת. הפרשנויות הרווחות לכודות בתפיסה רציונלית מערבית, על אופיו והגיונו של תהליך אסטרטגי. אלא, שהמפתח להבנת הגיונו של טראמפ מצוי במודל תכנון אסטרטגי אחר, קרוב במידה רבה לאורח החשיבה הרוסי...
התלבטויות הנשיא טראמפ בסוגיית ירושלים, והחלטתו, התרחשו השבוע על רקע מגמתו הכוללת של הבית הלבן לגיבוש הצעת שלום מקיפה. הלחצים והאיומים שעלו השבוע ממנהיגי העולם הערבי, כמו גם ממדינות האיחוד האירופי, צריכים לעורר תמיהה על הנחות היסוד המנחות את הנשיא, להשגת מה שכינה ה"עסקה הכוללת". כבר בכניסתו לתפקידו לפני כשנה, הכריז הנשיא טראמפ כי כאיש עסקים מנוסה, יוביל לעסקה מועילה לשני הצדדים...
בהיבט התקשורתי בחירתו של טראמפ לנשיאות הייתה ברבור שחור. 'חכמת הרחוב התקשורתי' הכתירה את הילרי קלינטון כנשיאה ה 45 של ארה"ב כבר בקיץ 2015 וחכמת הרחוב הזאת חצתה גבולות גאוגרפיים. בתוך התווך התקשורתי הזה מנהלים הרוסים מבצע של לוחמה פסיכולוגית. לא סביר שהערכה הרוסית בהדבר זהותו של הנשיא ה 45 שונה מהותית מהערכה הרווחת מסיאטל ועד ברלין...
ההחלטה הרוסית להקמת אזורים אסורים לטיסה (no-fly zones) בסוריה באה למנוע את התבססות הכורדים לאורך הגבול הטורקי, ואת ניתוק סוריה משכנותיה. אבל, להחלטה אין ערך ללא הסכמה אמריקנית. דונלד טראמפ לא אמר 'כן', אבל, ההחלטה הזאת בהחלט מצביעה על כך, שהלחץ האמריקאי והפעולות האמריקאיות בצפון סוריה ובדרומה מלחיצות גם את ארדואן גם את פוטין וגם את האיראנים.
