רגע לפני שתאבד את שארית סממני ריבונותה, בנגב בגליל ובערי ישראל, מדינת ישראל מחויבת למענה מערכתי מקיף למול האיום. חייבים להכיר בכך שמדינת ישראל במשבר ביטחוני. אבל, במשבר זה טמונה גם הזדמנות; וראוי למצות אותה לחילול שינוי רחב להשבת כבודה עצמאותה וריבונותה של מדינת ישראל.

בגולה נהגו היהודים, לקראת יום חגם של נוצרים או מוסלמים, להיכנס לחרדה. אנחנו בטיפשותנו מייצרים פה את אותו דבר. הולך להיות פה רמדאן ואנחנו בחרדה. אנחנו בעלי הבית. שהם יהיו בחרדה; ושנביא במעשינו לידי ביטוי את התודעה, ששעתם לא הגיעה, וגם לא תגיע! 

לא להאמין: מדינה, שאיבדה את ייצר החיות שלה, קפאה על עמדה; כמו שועל שנלכד באורות הרכב על הכביש, מחכה למכה הגואלת, שעוד מעט תגיע...

לגמרי יתכן כי האחראים באיחוד האירופי למימון הנרחב של ארגונים אלה, ידעו על זיקת הטרור ובחרו במודע להעלים עין.  מהיבט זה, החלטת שר הביטחון להכרזה על הארגונים כארגוני טרור היא רחבת משמעות ונועזת.

מדיניות ממשל ביידן מבוססת על ההנחה, שהטרור האסלאמי הוא מונחה ייאוש. לכן יש, כביכול, להתמקד בטיפול בסיבות הייאוש (דיפלומטיה וסיוע כלכלי), ולא בטיפול בטרור (צבא). אבל, מאז המאה השביעית, הטרור האסלאמי הוא מונחה חזון דתי, פנאטי, להשתלטות על העולם ושיעבוד ה'כופרים' לאסלאם...

יש שיאמרו שהטרור הערבי אינו משיג את יעדיו; ולראיה, טרם השיגו את מטרתם האולטימטיבית, שהיא מדינה עצמאית במקום ישראל. אך אנו נוטים לשכוח, שהמערכה הערבית היא ארוכת טווח, הרבה מעבר לאופק המצומצם של הישראלים; ולשם, גם אנחנו צריכים לכוון את מבטנו...

ארגוני הפשע הערביים הם כוח פלסטיני חמוש, נחוש בעל תעוזה וחסר קווים אדומים, בתוך גבולות הקו הירוק. אנשיהם מילאו תפקיד חשוב בפרוץ מאורעות תרפ"א; הפוטנציאל הזה מובן לחמאס ולחיזבאללה, ועוד נפגוש אותו בפרעות הבאות. האם אנחנו מבינים מה גדל לנו פה מתחת לאפנו?

עוד לא נמוג העשן מעל מתקפת הפתע של חמאס על באר שבע בליל ה- 17 באוקטובר 2018, וכבר החלו הפרשנים להסביר, שאנשי עזה מקריבים את עצמם על הגדר, ונאלצים להילחם בשביל לחם, עבודה ותרופות... הנה, יש לנו בעיה ליניארית לכאורה: ככל שבני אדם עניים יותר, ומשכילים פחות, כך גוברת נטייתם להצטרף לארגוני הטרור ולבצע פשעי שנאה"; והפתרון הוא, לכאורה, ליניארי חד משמעי כמו הדיאגנוזה: אם רק נשחרר אותם מהמצור, יחזור הירוק לעוטף עזה, ונחיה פה כמו בשוויץ...

חוקי המערב הפרוע אינם מצב רצוי במדינה דמוקרטית. אולם, אנרכיה וחוק שמשרת עבריינים; וטרוריסטים ומערכת אכיפה מהאו"ם, גרועים מהם עשרות מונים. באמנה חברתית הפקידו אזרחים את זכויות הפרט שלהם בידי המשטרה בתמורה לביטחון. אבל המשטרה החליטה שלא לספק את הסחורה. היא בגדה בבעלי הבית האמתיים שלה. אוכלוסיות שלמות חיות בתוך אנרכיה, וכשהם כבר רואים משטרה, אלה אינם שוטרים אמתיים, אלא חיילים מהאו"ם...

הדרישה לפטור את חוקרי המשטרה מתיעוד קולי וחזותי של חקירות ביטחוניות - שמתבצעות, על פי רוב, בשיתוף שירות הביטחון הכללי (שב"כ) - צודקת מאוד. תיעוד כזה יפגע פגיעה ממשית ביכולת לחקור עבירות ביטחוניות ובאיכות החקירה. הוא עשוי להרתיע נחקרים מפני מסירת מידע. זאת, בשל החשש כי שיתוף הפעולה עם הרשות החוקרת יתגלה לחבריהם ולארגון הטרור באמצעות התיעוד החזותי או הקולי, אשר יועבר כחומר חקירה. המצב הזה כבר מתקיים, הלכה למעשה, במשפטיהם של חברים בארגוני פשיעה...