התעכבתי מאד בהוצאת העדכון הנוכחי כי במהלך הימים, שחלפו מאז העדכון האחרון, השתנה מעט מאד בחזית – רוב השינויים הם במידה או בחלוקת הקשב של היריבים ולא מאמצים חדשים.
אין שינוי מהותי במצב שתואר בעדכון הקודם. בצד הרוסי אין מאמצים התקפיים גדולים. נראה שלמעט בחזית של לוגנסק ודוניצק ובעיר מריופול, המאמץ העיקרי הפך להיות מאמץ האש. הרוסים פרסמו הרבה דיווחים על תקיפות באמצעות מטוסים וטילים על מגוון מטרות צבאיות ברחבי אוקראינה...
נפוליאון בונפרט - שנחשב לאבי המלחמה המודרנית - דגל בהפיכת צבאות פרטיים של שכירים לצבאות גדולים והמוניים; כשכל העם שותף פעיל במלחמות. ניתן לראות, כי אוקראינה מאמצת את המודל שלו. לעומתה, רוסיה חוזרת לעידן הצבאות השכירים...
אין שינוי מהותי במצב שתואר בעדכון הקודם. אין מאמצים התקפיים גדולים. באזורים מסוימים המאמצים ההתקפיים הם לעיבוי פרוזדורי התנועה, שדרכם מביאים אספקה וכוחות מרוסיה; ובאזורים מסוימים יש התקפות ליעדים מוגבלים.
אין שינוי מהותי במצב שתואר בעדכון הקודם. אין מאמצים התקפיים גדולים. באזורים מסוימים המאמצים ההתקפיים הם לעיבוי פרוזדורי התנועה שדרכם מביאים הספקה וכוחות מרוסיה ובאזורים מסוימים יש התקפות ליעדים מוגבלים. בנוסף, נמשכים קרבות המצור על מספר ערים: מריופול, סומי, קונוטופ, צ'רניהיב.
העצירה הרוסית נמשכת ברוב הגזרות. בחלק מהמקומות נראה שהעצירה מוחלטת (למשל: סביב חרקוב) ובחלק הם עוסקים לכל היותר בהתקפות מצומצמות (למשל, בפאתי קייב). במקום לתקוף קדימה, הרוסים עסוקים בטיהור מרחבים בעורף הכוחות שהתקדמו ובצבירת כוחות ואספקה להמשך. בימים האחרונים, האוקראינים העצימו את מאמציהם לפגוע בשיירות האספקה הרוסיות...
למרות ההצגה המקובלת, שהצבא הרוסי הרבה יותר גדול מהצבא האוקראיני, הרי שזה נכון רק אם יגייס מילואים. נכון להרגע – הרוסים בנחיתות מספרית של כוחות היבשה שלהם בחזית. יש להניח שגם זו אחת הסיבות להאטת תנופת ההתקדמות הרוסית.
בעולם אידאלי, הזמן הנכון לצאת לפעולה נרחבת בעזה היה מיד כשהתחילו ההפגנות על הגדר, כאשר השקט מיצה את עצמו ולפני ההגעה לשלב הקריטי של הפריסה האיראנית בסוריה. אבל בתחום הזה, אין אידאלי אצל דמוקרטיות (ולא רק אצלן)... הצורך שלהן בלגיטימציה פנימית, מחייב אותן להוכיח לתושביהן - מעבר לכל ספק - שיצאו למלחמה רק בלית ברירה...
'שלטון האימהות' (באיטלקית, שם התופעה רווחת במיוחד היא קרויה: Mammismo) משמעו, שקרובי משפחה - גם כאלה המקבלים את החלטתם של ילדיהם להצטרף לכוחות המזוינים של מדינה - מגיבים לעתים קרובות בתדהמה ובזעם, כאשר ה'ילדים' נשלחים למקומות לחימה, שבהם הם עלולים להיהרג, במקום לראות בכך סיכון מקצועי...