פנחס יחזקאלי: הפלסטינים בעזה הם דאעש, אבל ביו"ש הם "ברי שיח" (?)

איך מיישבים את הדיסוננס הקוגניטיבי שנוצר אחרי שקרסה הפנטזיה של עזה כסינגפור, ושהאויב העזתי הוא בדיוק כמונו? יוצרים פנטזיה חדשה, לפיה הפלסטינים בעזה שונים מאחיהם ביו"ש. בניגוד לצמאי הדם בדרום, הפלסטינים בגבולנו המזרחי הם "מתורבתים" הרבה יותר ו"ברי שיח".

יוסף זהר: ליברליזם מופקר וליברליזם אחראי – מכתב לסופר חתן פרס נובל מריו ורגס יוסה

לסופר חתן פרס נובל מריו ורגס יוסה שלום, בהרצאתך השחלת את המשפט על "התמיכה האמריקאית בפלישה הישראלית לעזה, ובטבח האכזרי שהתבצע שם באזרחים"... חשתי כמי שחטף סטירה. אף אחד באולם לא מחה, וכך להסכמה הגורפת של קהל שבוי לניסוחים בדבר חשיבות הליברליות, הצטרפה הצהרתך ההזויה כנגד ישראל כאילו היא אמת שאין להפריכה, הצהרה שמקופלת בה הזהרה לכל מי שתומך בישראל.

גרשון הכהן: סוף עידן החלומות

בבוקר 7 באוקטובר 2023, קרסה האשליה, שמדינת ישראל יכולה לשאוף להתקיים כסוג של דנמרק. עם המלחמה באוקראינה גם באירופה המערבית נוכחו להכיר שעם כל תקוות השלום, אין לאדם גן עדן עלי אדמות. המלחמה הייתה ונותרה מצב יסוד קיומי. כמו שהייתה שרה לי אמי בילדותי -שיר ערש נגבי: "אין חריש עמוק בלי נשק, נומה בן"

גרשון הכהן: רק פעולה קרקעית תחולל אופק אסטרטגי לסיום המלחמה

במלחמה החדשה בה נתונה עכשיו מדינת ישראל, הדילמה העיקרית נובעת מאי ודאות אסטרטגית לגבי גבולות זירת המלחמה מתימן לעיראק ועד איראן. דווקא מתוך כך, נוצר בשעה זו גודל ההכרח בהנעת ההתקפה הקרקעית לעזה. ניתן לצפות כי מתוך הפעולה ייווצרו תנאים חדשים שיחוללו אופק חדש שעדין לא נוצר, מתוכו ניתן יהיה לגבש החלטות לגבי המשך המלחמה.

גרשון הכהן: המלחמה בעזה – פרשת דרכים קיומית

כשאי הוודאות שלטת, סוף מחשבה במעשה תחילה. מה שנכון כרגע הוא לתת לכוחות צה"ל את ברכת הדרך לפעולה בהבנה עמוקה שמתוך הישגי הפעולה ותוצאותיה, יתברר בהמשך אופק האפשרויות לגבי הסידור לעתיד שלפי שעה עוד לא נוצר. בינתיים, צריכה ממשלת ישראל לפעול בהכרה שלגבי העתיד כל האפשרויות פתוחות. בתוכן גם אפשרות הכיבוש והשליטה בשטח למשך זמן ארוך.