רבים מסתכלים ומשתאים על דרישות החרדים ההולכות וגוברות, ויוצאות משליטה, כשחברי הכנסת שלהם עומדים חסרי אונים מול הסחף הנוטל אותם עימם; מאיים להביא לקץ את הקדנציה הטובה ביותר למגזר הזה מאז ומעולם; ולהביא לתגובת נגד, שתעלה שוב לעמדות השפעה, כוחות אנטי דתיים. התופעה הזו - בלתי הגיונית ככל שתהיה - היא טבעית, וכנראה בלתי ניתנת לעצירה.

זהו חלקו השני של המאמר, העוסק במה שמכונה, 'מנהיגות רשתית'. במאמר הקודם עסקנו בשאלה, למה צריך לעסוק, בנפרד, ב'מנהיגות רשתית'; ותיארנו את בעייתיות השימוש בכלים הקיימים בתורת הניהול. במאמר זה נסביר, 'מנהיגות רשתית' מהי; כיצד לאבחן אותה וכיצד לעשות בה שימוש.

פורים ומגילת אסתר הם בית ספר נפלא לתורות המורכבות. המציאות המתוארת במגילת אסתר היא מציאות דינאמית המשתנה במהירות, ממש כמו בימינו אלה. היא בנויה נדבכים, וכל נדבך משנה את הכיוון שיצרו קודמיו ומעמיק את אי הוודאות. אנו רואים גם כי מומחים ויועצים אינם מסייעים להתמודדות עם אי הוודאות. להיפך: משתי ההחלטות האסטרטגיות שקיבל המלך בהשפעתם הוא מבקש לחזור...

גם אם תכנית אובמה תעבוד היטב: עקרונות נאום שר החוץ קרי יגובשו להצעת החלטה בועידת השלום הצרפתית - שמתכנסת ב- 15 לינואר 2017, ותקבלנה גושפנקה חוקית בהחלטה מחייבת של מועצת הביטחון, שתתכנס ב- 18 לחודש זה, סביר להניח, שרמת המוטיבציה של הממשל החדש לא לסבול יריקה בפרצופו תהיה כה גבוהה, עד כי ישראל עשויה להרוויח מצעדי הנגד שלו הרבה יותר משהפסידה מהוועידה ומשתי החלטות מועצת הביטחון.

ברומי העתיקה, היה הקיסר מספק להמונים את ה'סם' הקבוע בדמות קרבות הגלדיטורים, וכמידת הצורך בהסחת דעת (מתבוסות במלחמה, משערוריות שחיתות במשפחות האצולה, מהצורך להעלות מחירי מוצרים וכדומה...) כך מידת הדם שנשפך ... זה עובד בדיוק אותו הדבר, גם היום, רק שאת המסכנים - שנאלצו להילחם בזירה, לחיים או למוות - מחליפים ה'ספינים'. מציפים אותנו ב'ספינים' - כמסך עשן - כך שבזמן שדעת הקהל עוסקת בטפל, מעבירים את הדברים החשובים באמת, 'מתחת לרדאר'...

זהו מאמר המשך למאמר שכתבתי לפני שבוע ועסק במאבק על מסקנות ועדת ביטון - תחת השם "זה מאבק העוצמה, טמבל". במאמר זה אני מבין שלוש דוגמאות להדרה של נושאים מסויימים מהאתוס הלאומי, שנעשו על ידי "האליטה הקודמת": עליית תלמידי הגר"א, עליות התימנים והדרתו מהזיכרון הלאומי של גואל הקרקעות, הרב דוד צבי אריה שניאורסון. אני מקווה שדי בכך כדי לשכנע, שאין פה מאבק על האמת. בעובדה, הסיפור המרכזי הוא מאבקי העוצמה בין קבוצות בחברה, על הגמוניה. התכנים הם רק אחד מכלי הנשק, והאמת היא רק סיפור אחד במגוון של סיפורים!

לא התכנים הם המהות במאבק על מסקנות ועדת ביטון! ברוכים הבאים לסוגיית מאבקי העוצמה בחברה. עוצמה היא היכולת של גורם במערכת לגרום לאחרים לעשות את רצונו, גם אם זה נגד רצונם וגם אם זה מנוגד לאינטרסים שלהם. לכן, הדחף הבסיסי של כל קבוצה בחברה הוא למקסם את עוצמתה מחד גיסא; ולמנוע עוצמה מיריביה מאידך גיסא. זה אך טבעי שבמדינת ישראל - הנמצאת בתקופה של חילופי אליטות - תיקח לעצמה הקבוצה השלטת גם את השליטה על הנרטיב. לטיעונים אין כל משמעות, ולמרבה האכזבה - גם לאמת לא... במלחמה הזו, האמת היא רק סיפור אחד במגוון של סיפורים!