בדרך לטוב יהיה רע לתפארת... אנחנו מצוינים בלחשוב על הדרך ל"טוב", ושם אנו נעצרים וחיים ב"רוע לתפארת". הבלוף העצום הוא, שאנחנו לא אחראים לעזה והתנתקנו ממנה, והאחריות היא של הפלסטינים. זה שורש הבעיה. אין דרך לפתרון הסכסוך למעט חיתוך הקשר הגורדי באבחה אחת.

אילו לא יזמה מדינת ישראל את המהלך ההתקפי נגד הג'יהאד, במוכנות לכניסה לסבב לחימה, חופש הפעולה של כוחות הביטחון ביו"ש עלול היה להיות מוצמד, כפי שציפו בהנהגת הג'יהאד, לאילוצי חופש הפעולה הישראלי בעזה ובלבנון.

אם ב'שומר החומות' הענקנו לאויב את ההבנה, שכוחו באחדותו; ולכן. נהפכו כל החזיתות למערך של כלים שלובים... הרי שעתה לימדנו אותו, בסכלותנו, איך משתקים אזורים שלמים בלי לירות ולו כדור אחד... ונשאר רק לשאול, מי יציל אותנו מטכנאי הביטחון שלנו...

תגידו, יש מזרחנים במשרד החוץ? מישהו שם מבין מהי פרדיגמת החשיבה המזרחית? מישהו אחראי שם לצבור ולעבד ניסיון מצטבר? אני שמח לראות שבמדינת ישראל מפיקים לקחים, ומה שנוסה ולא עבד כבר פעמים רבות בעבר, יעבוד ברצועת עזה עם החמאס (אחרי שיפזרו אבקת קסמים)...

עתה עדיף להתעשת ולהבין, שאין מנוס ממלחמה; ובמלחמה כדאי ליזום ולהפתיע; להגדיר מטרות אמיצות ולהשיגן. כל יום שעובר רק מגדיל את המחיר שנשלם, ולא יהיה כדאי שנשאיר שוב את ההחלטה, מתי נלחמים, בידם!

אם הרמטכ"ל היה נלחם, להטמעת המקצוע הצבאי אצל שכבת הפיקוד הבכירה של צה"ל, כמו שהוא נלחם על הפנסיות הצבאיות, מצבינו היה הרבה יותר טוב!

לאחר הכשל הרביעי במלחמות עזה, והצורך למנוע כשלים דומים בעתיד, הכרחי לקבע מדיניות ביטחון מוסכמת; לרבות, העילה לצאת למלחמה. בד בבד, על מערכת הביטחון לתחקר ולהפיק את לקחי המלחמות והמבצעים. מבוא להפיכתו של צה"ל - ממיליציה לצבא מיומן ונחוש למשימותיו...

הרבה עסקו בתקשורת בהיבטים המדיניים והצבאיים של מבצע שומר החומות, אך רק מעט בהיבטים הכלכליים שלו. כאן, להערכתי, עשה החמאס עסקה כלכלית פנטסטית. להלן ההשוואה...