כל פרק ח', ובהרבה פרקים אחרים בספר דברים, נכתב כאזהרה לבני ישראל מהתנהגותם מרגע שייכנסו לארץ ישראל ויהיו "אדונים" על ארצם. אפשר לסכם את זה במשפט אחד – חטא היוהרה והכוח יובילו את הפרט והציבור לאבדון. כל כך מתאים לימים בהם אנחנו חיים היום, ונכתב לפני 3000 שנה....

פָּרָשַׁת עֵקֶב היא פרשת השבוע השלישית בספר דברים. היא מתחילה בפרק ז', פסוק י"ב ומסתיימת בפרק י"א, פסוק כ"ה. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים, שהופיעו באתר 'ייצור ידע' אודות פרשת עקב, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה נעימה!

מעשה העגל היה ונשאר אירוע מכונן בתיאור המקראי ובהיסטוריה של עם ישראל. מעבר לכך שהמדובר בחטא חמור של עבודה זרה, הקרבה והסמיכות של מעשה העגל למתן לוחות הברית מתמיה ומוקשה ביותר. סמיכות זו יצרה אצל הפרשנים מבוכה גדולה וקושי גדול להסביר כיצד חטא זה אירע למרגלות הר סיני...

בפרשת עקב מנסה משה לומר לעם ישראל כי ארץ היעד שלהם עדיפה על פני ארץ מצרים בגלל פוריותה. ברם לכאורה לארץ מצרים יש עדיפות ברורה על פני ארץ ישראל, בגלל האספקה הקבועה של מים מהנילוס. לדבריו של משה יש כאן לדעתי מימד עמוק יותר. היתרון של ארץ ישראל הוא איכותי. מי שדר בה חייב להתאמץ להשיג מים...

הנחת הייסוד בספרי המקרא השונים, מבוססת על טרנסצנדנטיות מוחלטת של האל, ומשקפת תפיסת אל מוחלטת, שאין בצדה שום כוחות אחרים. למרות כל זאת, בפרשת עקב בספר דברים, מצוי פסוק שסותר לכאורה את רוח הדברים האמורים כדלקמן: "יז כִּי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים, וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים..." (דברים, פרק י', פסוק י"ז). האם יש במקור זה תפיסה המכירה בכוחם של אלוהי הגויים, רק שהאל המקראי הוא גדול וחזק מהם? האם במקור זה יש עדות לכך כי המקרא מכיר בכוחות הרוחניים של האלים האחרים? ...

אין במקרא התייחסות לנושא האהבה בכלל, ולאהבה רומנטית בפרט. ט"ו באב משמר ככול הנראה מסורת עמומה של חג חקלאי קדום, שעליו הולבש בעל כורחו עניין חזרתו של שבט בנימין לחיק העם. יתכן שבעת החדשה - עת הוחל לפרש את המקרא בעיניים ביקורתיות - היה רצון לציין בלוח העברי חג הקשור לאהבה רומנטית, שלא היה בנמצא קודם לכן.

המסר של שבירת לוחות הברית בידי משה הינו לימוד לדורות. אין בנמצא דבר קדוש כשלעצמו. לוחות הברית שניתנו למשה על ידי האל, איבדו ברגע את קדושתם, עת העם - שאמור היה לקבלם - התנהג באופן לא מוסרי וראוי. הוא הדין לארץ ישראל או לבית המקדש. כאשר העם היושב בארץ ישראל מתנהג בצורה מוסרית, הרי יש קדושה בארץ, ויש קדושה במקדש. ברם, ברגע שיש סטייה מהותית מדרכי המוסר החברתיים, אין קדושה בארץ ולא בבית המקדש, שהפך ממקום של עבודת האל לבית רגיל שניתן להחריבו.

מנהיגות אנושית - בניגוד למנהיגות בשם האל - היא דינאמית ומשתנה. משה הוא מנהיג נבחר על ידי האל, שכושר מנהיגותו אינו רלוונטי למשרתו. הוא אמור לבצע את דבר ההשגחה העליונה ללא יוזמה אישית, וללא חשיבה יוצרת כפי שאנו מצפים ממנהיג. לעומתו, מרדכי פועל בזמן היסטורי בו כבר לא קיימת נבואה גלויה...

אחת הדרכים ללמוד שפה מקצועית ולהפנים אותה היא לקחת סיפור מהחיים ולספר אותו במושגי שפה זו. כך עשיתי בסיפור חטא העגל (פרשת 'כי תשא', ספר שמות, ל"ב ופרשת עקב בספר דברים)