הנשיא לשעבר, דונלד טראמפ, מסלים את מאבקו בחברות טוויטר ופייסבוק, שחסמו אותו, על חופש הדיבור והצנזורה. כזכור, טראמפ הועף לתמיד מטוויטר; ונחסם לשנתיים מפייסבוק. עתה, הוא הגיש תביעה ייצוגית ודרישה להחזרת הפרופילים שלו ולפיצוי כספי. תכינו פופקורן יהיה מאוד מעניין... 

בגלל הפוטנציאל האדיר של הרשתות החברתיות בתחום גיוס העובדים ומיונם, השימוש בפייסבוק בתחום זה היא אחת השיטות שהולכת וצוברת תאוצה בעת האחרונה. לכך מוקדש המאמר...

לפני ~6 חודשים בערך כתבתי פוסט על ההתמקדות של השר רפי פרץ בטיפולי ההמרה. לאחרונה, קיבלתי מפייסבוק הודעה שהרשומה נמחקה עקב העובדה שעברתי בה על "הסטנדרטים של הקהילה בנוגע לעירום או פעילות מינית." הרשומה לא הכילה אפילו שמץ של "עירום או פעילות מינית"...

פייסבוק נותנת בידינו את האפשרות לכונן שוק פתוח של דעות, בו רעיונות יוכלו להתנגח זה בזה. אבל מימוש הפוטנציאל הגדול הזה תלוי בנו וביכולת שלנו לסבול דעות של אחרים. לא להסכים עמן, אלא להפך – כדי שנוכל להתנגד להן באופן ברור ככל האפשר. ואם לא תעשו זאת, אם תדרשו מפייסבוק לצנזר דברים שאחרים כתבו, אל תתפלאו כשהם ידרשו מהחברה לצנזר גם דעותיכם, בבוא היום!

שתי הרשתות – פייסבוק ולינקדאין -מעניינות אותנו מאוד כמנהלי כוח אדם: בפייסבוק, נלמד על העובד, ובעיקר על חולשותיו. בלינקדאין, נשתמש כזירה עסקית, שבה אנו מוצאים עובדים מחד גיסא, ומתפתחים מקצועית מאידך גיסא...

אם אנשים מתעדים את קורותיהם בפייסבוק, אז למה עבריינים לא? התשובה ההגיונית היא, כיוון שתיעוד מעשים פליליים עלול להפליל אותם. אבל מסתבר שתאוות הפרסום מתגברת פעמים רבות על החשש להיתפס. כך למשל, בינואר 2017, התעללו נערים בנכה חסר ישע ותיעדו זאת בפייסבוק בשידור חי. ויש גם מקרים שהפרסום דווקא משרת את המבצעים. זה למשל המצב במקרה של מה שמכונה 'רוצחי הפייסבוק', הפועלים מדחף של נקמה.

לכל סבב אלימות עם הפלסטינים יש את הייחודיות שלו. מה נשתנה בסבב הנוכחי? כל אירוע בסבב הנוכחי מצולם, וכל סרטון זוכה לפרשנות ישירה ובלתי אמצעית של אזרחים, ללא תווך של שדרנים ו"מומחים". הסרטונים לעתים מטעים, אבל דימויים היו תמיד חזקים יותר מעובדות יבשות...