אם תשמעו בקרוב, שמשלחת כזו או אחרת של קצינים ישראלים, נשלחה ל'סיבוב נישוק ישבנים' במוסקבה; או שהרוסים הגיעו לפה, בשביל שינשקו להם מקומית את הישבן, אתם כבר תדעו למה.
מה יצא למדינת ישראל מההתעקשות הזאת על "היתרון הצבאי האיכותי"? זליגה של המון טכנולוגיה ישראלית לאיחוד האמירויות, מה שלא בדיוק עולה בקנה אחד עם האינטרס הישראלי; ואולי גם מטוס רוסי חדש בזירה...
נראה כי "פרס האיתולות לביטחון לאומי" יצטרך להמתין למועמד אחר: מאמריו של תא"ל ערן אורטל, וכתבי מכון דדו מלמדים כי הם אינם מנסים "לשתק ולשבש את החשיבה הצבאית בצה"ל". הם מנסים לעורר אותה.
20 שנה אחרי דבריו של חלוץ על הצורך להכריע, מכון דדו הצליח, לטעמי, לשתק ולשבש את החשיבה הצבאית בצה"ל, עד כדי עיוורון לתופעות שכל עין בלתי מזוינת רואה. הם עוד יזכו לפרס האייתולות לביטחון לאומי.
מאז ה- 30 בספטמבר 2015, האסכולה השלטת, במסדרונות המחשבה הישראלית טוענת, שהרוסים מבינים שהאינטרס הרוסי והאינטרס האיראני בסוריה שונים; ואנחנו או טו טו מצליחים לשכנע את הרוסים שהם ירוויחו אם הם יוציאו את האיראנים מסוריה. באמת??
אנשי ציבור אוספים, במהלך שירותם, השפעה וקשרים, למי הם מוכרים אותם, אח"כ? מה מערכת ההשפעה העסקית של גורמים זרים עליהם? כמה חשובים להם הקשרים הללו? הציבור הישראלי בחיים לא ידע.
ממשלת בנט אימצה לאחרונה את הקו הציבורי התקיף של ממשלת נתניהו מול המו"מ המתנהל עם איראן והעולם כמרקחה.
אהוד ברק - שליח לעת מצוקה - נשלח לכתוב מאמר לידיעות אחרונות; וגיורא איילנד נשלח גם הוא, להגיד את דברו...
ביבי אמנם כבר לא פה אבל עולם כמנהגו נוהג.