רבים סבורים שהמתרחש כיום בפריפריה ובערים המעורבות הוא בראש ובראשונה, סכנה לעם ישראל. אני מבקש להסביר לציבור הערבי שהוא הולך בדרך שגויה. אין לנו לאן ללכת. היינו כבר בגרמניה, היינו בעיראק, היינו בצפון אפריקה. ראינו את המחירים. אנחנו לא מתכוונים ללכת לשום מקום. אם אתם תביאו אותנו לנקודה, שבה נאלץ להוריד את הכפפות מהידיים, המחיר יהיה כבד, וכולם יסבלו ממנו; אבל, הראשונים שיסבלו יהיו הערבים.

כדי לקעקע את הנרטיב היהודי, הפלסטינים חייבים להתמודד עם השואה, כי על פי הבנתם השואה יצרה את מדינת ישראל. זה הרקע להכחשת השואה שלהם.

מי שחובר ונשען על המרים באויבי ישראל, איננו ישראלי. מי שפונה לגורמים זרים, כבימי המנדט הבריטי, ומזיק לישראל באמצעות פרסום מאבקים פנים-ישראליים, איננו ישראלי. מי שפועל למען המדינה היהודית. למען תושביה. לניקוי פגמים, לטיוב הממשל, לשיפור התנהלות ציבורית ופרטית, למשפט ולצדק הינו ישראלי, שחותר לישראל טובה יותר ושמשטרה דמוקרטי יותר ואנרכיסטי/כאוטי פחות.

מילא הפלסטינים תושבי ישראל שונאים אותנו; אבל, למה הם בזים לנו?

שנים, שישראל הכחישה ומכחישה, בהצלחה רבה, את הממד הלאומי של ערביי ישראל. למגמת ההכחשה הישראלית כוח רב: היא משפיעה לא רק על הצד היהודי; אלא משרתת את הצד הערבי, שמצטרף ומהדהד את הנימוקים הללו, שמתקבלים בציבוריות הישראלית היטב. אנחנו אלה שמסמנים לו את גבולות המאבק הלגיטימי.

לח"כ איימן עודה: אני יודע שלא תאהב את זה, אבל הדבר הטוב ביותר, שקרה לערבי ישראל, הוא שנשארתם במדינת ישראל היהודית הדמוקרטית, שאפשרה לכם להגיע להישגים בכול תחומי החיים, מצב שלא הייתם מגיעים אליהם תחת שלטון ירדן או מצרים – אילו הם היו מנצחים את הישוב היהודי במלחמת 48.

בניגוד לקולות הפחד, הבכי והנהי - הבוקעים בחלק מאמצעי התקשורת – והחתירה ל'עוד יום של שקט' במערכת השלטונית, רוב הציבור איננו פוחד וחפץ בפעולה אקטיבית. הגיעה הזמן לצאת מהפסיביות, להתנער מהפחד ולעשות מעשה!