אני רואה שחלק נכבד מקוראי מאמרי הקודם מתקשים להבין מה לא בסדר בהפגנת הערבים אתמול, ומשווים את ההפגנה להפגנות יהודי העולם. אז, לטובת כל המתקשים....

השימוש המשולב - שאנו רואים על גדר רצועת עזה - בין אזרחים במאמץ עיקרי גלוי, לבין המערכת הצבאית במאמץ משני שתומך בממד הסמוי, הוא שיצר מאפייניה החמקמקים של סוג הלחימה הזה. במערב מתארים גישה זו במונח "לוחמה היברידית". בחשיבה הרוסית - השילוב בין אזרחים לחיילים ומיצוי העמימות נראים עניין טבעי -  המלחמה החדשה מכונה בפשטות במונח: "מלחמת הדור החדש".

מקור הלגיטימציה הבינלאומית הוא העוצמה ולא הריבונות! מה שקובע הוא, אם אני חזק; ולא, אם אני צודק! הריבונות יכולה להיות סיבה טובה, רק כשנוח לבעל העוצמה להשתמש בה, וכל עוד סיבה זו אינה סותרת אינטרסים הלאומיים של קבוצת מדינות בעלי עוצמה לאומית זהה או גבוהה יותר. אם מישהו מתכוון לחלל את ריבונותך, ויש לו העוצמה, הוא יעשה זאת, וגם יוכל להשיג לגיטימציה לפחות מחלק מה'שחקנים' בזירה הבינלאומית...

עם ישראל מתאבד, ואנחנו לא לבד! אנו מכירים את התופעה, לפיה מערכות מורכבות דוחפות, לעתים, את קיצן לאחור: כך בטבע וכך אצל בני אנוש, וכמו הבודדים כך גם קבוצות: להקות לווייתנים מתאבדים, להקות דולפינים מתאבדים, להקות של למינגים מתאבדים... וגם, קבוצות אנשים!

במאמר שפרסם INSS ב-2011, כתב תא"ל מיל' שלמה ברום, שהיה ראש החטיבה האסטרטגית באג"ת: "התועלת הביטחונית השולית הנובעת משליטה בבקעת הירדן איננה שקולה למציאות האסטרטגית שתיווצר כתוצאה מחתימת הסכם קבע הוגן עם הפלסטינים ומהסדרי פיקוח בינלאומי". וזהו לוז העניין: אינני מאמין במושג "הסכם קבע בר קיימא". לא רק בינינו לבין הפלסטינים, גם לא בין הפולנים לגרמנים...

בקיץ 2008, בהיותי מפקד המכללה לביטחון לאומי של צה"ל, נפגשתי במוסקבה עם סגן שר החוץ הרוסי סולטנוב. בשיחה על השאלה - אם היהודים מבקשים קיום בביטחון למה דווקא בארץ ישראל, אפשר אולי גם בברוקלין... - הוא אמר לי: "אכן איני יכול להכחיש שזו עבורכם ארץ אבות, אבל למה המנהיגים שלכם הפסיקו לדבר על זה ומדברים רק על ביטחון?" נאום אבו מאזן אולי ישיב אותנו לברור מחודש לסיפור שאנו מספרים לעצמנו ולעולם...

כתחליף לדרישות מדינת ישראל לגבולות בני הגנה, בהם הדרישה לנוכחות צבאית ישראלית בבקעת הירדן - להבטחת פירוז המדינה הפלסטינית מנשק - התכנית מציעה מענה ביטחוני מגוון ומורכב, הכולל כוח צבאי אמריקאי, שיפעל בקו המים בבקעת הירדן. בכך הופכת ישראל תלויה לביטחונה בכוחות זרים!

הפרויקט של טראמפ לייצוב המזרח התיכון נראה מקיף. בקרב החוגים הדיפלומטים זה זה סוד גלוי, שבוושינגטון מתכננים וועידת שלום נוספת, אליה יוזמנו מנהיגים ערביים שונים וראש ממשלת ישראל. במסגרת הוועידה תנסה וושינגטון לגרום לצדדים למצוא פתרון לסוגיה הפלשתינית. אם תצליח הוועידה להביא להסכם, בוושינגטון צופים שהוא יביא לשיפור מערכות היחסים בכלל רחבי המזרח התיכון... אבל, מכשולים בדרך לא חסרים!

"... עם פתרון שתי המדינות, לדעתי, ישראל תקרוס, כי אם הם יצאו מירושלים, מה יהא על כל הדיבורים על הארץ המובטחת והעם הנבחר? מה יהא על כל הקורבנות שהם הקריבו? - רק כדי שיגידו להם לעזוב? הם נותנים לירושלים מעמד רוחני. היהודים רואים ביהודה ושומרון את החלום ההיסטורי שלהם. אם היהודים יעזבו את המקומות האלה, הרעיון הציוני יתחיל להתמוטט... יתחיל לקרוס לתוך עצמו. אז נוכל להתקדם... "

הפלסטינים כבר קיבלו מזמן את החלטתם החרישית, שאין להם עניין ב"מדינונת" פלסטינית קטנה בגבולות 1967, גם אם בירתה ירושלים. ההבנה הזו קיימת אצל כל פלסטיני, אולם, איננה נחלת חוגים רחבים בישראל! לצורך זה הם לא יעשו, לעולם, את אותם וויתורים שנדרשים כדי להגיע לפשרה בעניין הפליטים, בעניין ירושלים ובסוגיות אחרות. מבחינתם, "או 'מדינת פרא' בלי מחיר (שלא תיוולד בשלום ושלא תחיה בשלום); או "בריחה מעצמאות". אבו מאזן איננו מתכוון לפרוש ואיננו מכין יורש, ומועמדים שונים "מחממים את הקווים" לקראת היום שירד מהבמה. לא צפויה "ביום שאחרי" קריסה של הרשות, אלא התהוות של קואליציה זמנית ופריכה, בצמרת הפתח ומנגנוני הביטחון.