מזה ארבע עשורים אני מחפש "משוגע", במובן הטוב של המלה. כדי שיצליח במה שנכשלתי: להטמיע ב"צבא הירוק" כמה שינויים הכרחיים. בראשם, שינוי תוכנית העבודה השנתית; ובצידה, השרשת שיטה שונה לאמוני הגייסות; כולל שיטה ייחודית, לאימון והכשרת מערכת הפיקוד והשליטה (הפו"ש). את אלה צריך לחתום נוהל מחייב, להגדרת לקח צבאי ודרכי הפקתו...

אחרי מלחמת שלום הגליל, הפך המטכ"ל את עצמו, "לשמאי נפגעים" ולקבלן הביצוע של הממשלה; כך שבאחת, נעלמה היזמה לקדם את הרעה, זולת מימוש 'מדיניות הכלה'. שנועדה לשמירת הנפש והרכוש, כמעשי אבותינו בגלות...

הגיע הזמן אחרי 46 שנים, לראות כמשוללת יסוד את ההצבעה על אמ"ן והעומד בראשו (אלי זעירא), כאילו הם אלה, שאפשרו את שליטתו של הכאוס במלחמת יום הכיפורים. מה שהסיט את הדעת הלאומית מסיבות האמת, ובראשם, שליטת החובבנות ודחיקת המקצוענות, בדרג המדיני ובדרג הצבאי. הן בפני עצמם, קל וחומר ביחסי הגומלין בין השתיים - לעת חירום ומלחמה...

כלוחם וכמפקד - שחקר את מלחמת יום הכיפורים לעומקה, וחשוב לא פחות, את המלחמות שקדמו לה, כמו את אלה שבאו אחריה - לא יכולתי להתעלם מהשפעתה של חולשת הדעת, כפי שהומחשה בסיומה של מלחמת ההתשה על סוגיית ההרשאה "למכה מקדימה" שלא נתנה, 27/8 שעות לפני שפרצה מלחמת יום הכיפורים...

מן הראוי להסביר לרא"ל כוכבי, כי תחקיר מעמיק, אפילו יהיה חודר "עד לא ידע", בטל בשישים. אם סיבות האירוע לא אותרו, ואחר כך הוגדרו והופקו כלקחים. אם כך יעשה כוכבי. יצוצו לנגד עיניו עשרות תחקירים שבאו בעקבות הפרות משמעת חמורות, באותה גזרה, באותם צירי תנועה, ומול אותו אויב. זאת, בדומה לכאלה, שהשתקפו - ומן הסתם ישתקפו בעתיד - בזירות המרכז והדרום...

לא בכדי נתן להצביע על מלחמת שלום הגליל, כנקודה מפנה. משום שאחריה, נעלמה מסדר היום, תפיסת הביטחון הלאומי, שראתה בשימור הברירה לצאת למלחמה, בקביעת המקום והמועד - מכפיל כוח השווה בערכו לאוגדות. בעוד שלאחר גניזתה - בגין מסקנותיה כביכול של וועדת כהן - לא הצליח "הצבא הכי חזק" במזה"ת, להשיג הכרעה וניצחון...

משפרצה מלחמת כיפור, בעוד חברי ואני מרוכזים בפו"ם. בקשתי מאריק אז מפקד אוגדה 143, לזמן את דני וולף מאיר דגן ז"ל ואנוכי לאוגדתו. היה זה מהלך טבעי במהלך הבלימה, לקחת אחריות על העורף והאגפים; באמצעות הפקעת כוח מסיירת שקד, ומפלוגות הסיור של חטיבות השריון, ופריסתם כתצפיות במרחבי האוגדה...

המידע שהעמיד רח"ט חטיבת המחקר באמ"ן - לפיו, "אנחנו מתחילים ללחוך את רף המלחמה" - איננו מצוי בתחומי ההשפעה של הפרט והכלל; מה שמשרה בציבור תחושת חוסר ואין אונים, המעלה את סף החרדות אל על...

בהעדר מערכת בקרה יעילה, שילמה ישראל, לפני 46 שנים, מחירי עתק של דמים ודם. לפיכך, ראוי שמשרתי הקבע בעברם, והיום בדימוס, במקום להתעסק בביבי ובטיבי. יממשו את חובתם הדמוקרטית, להוביל את הבקרה והביקורת הציבורית בסוגיות הביטחון - מאחר ואין אחרת במקומה!

בתחילת ספטמבר - בצמידות לכתבה מצולמת של עיתונאית ערביה, על הפקרת בסיס צה"ל בצפון - הודיעו כלי התקשורת על כוונתו של הרמטכ"ל, רא"ל אביב כוכבי, להשבית שתי אוגדות מילואים. מהלך בסדר גודל שכזה, מחייב שינוי בתכניות המלחמה. מה גם שהמשך התהליך, מחייב להתניע נוהלי קרב להטמעת השינוי (הכולל תכנון ואישורי תכניות), ובכלל זה אימונים, והשלמות אמצעים בכל דרגי הביצוע...