אכן, כבר בימיו הראשונים של צה"ל, משום חובבנות מקצועית, יוקרה ופוליטיקה, נדחק הצורך להפיק את לקחי המלחמה. מה גם שתחושת האיום הקיומי שקיננה - בשנות החמישים של המאה הקודמת - אפשרה להשריש את "מבחן התוצאה", כאמת מידה בלעדית לחקר מלחמה...
כפתרון בר ביצוע, וכהצדעה מאוחרת לחברינו שנפלו במלחמת ההתשה, ראוי שכל "אם עבריה" תדע שנתן לשדרג את צה"ל, לצבא שיכפיל ואולי אף ישלש את עוצמתו. לא באמצעות מנחשת בקפה, אלא בהשבת המשמעת, אלא על ידי תפקוד על פי תורת הקרב ועבודת המטה; מה שיקנה לצה"ל אחרי שנות שחיקה עצמית, לממש במיטב את ייעודו - כצבא הגנה על ישראל.
לקחיי ה"התשה" - שלא הופנמו - חזרו על עצמם שוב ושוב, החל משכפול "קו בר לב" לאחר מלחמת של"ג, כמסד להתשת כוחותינו בלבנון; וכלה בממסד הצבאי שהותש כהלכה; ולכן, נמנע מלהגיב נוכח קידום טילי הנ"מ, מסד למתקפה המצרית במלחמת כיפור. כל זה השתקף 32 שנים אחרי, בהחלטה מטכ"ל - שהותש 18 שנים בלבנון - להסיג את צה"ל בנסיגה מסודרת, שבהרף הפכה לבריחה...
בשביל מה כתבתי את כל הג'ז הזה? זה עתה ממש תמול שלשום, נכנסו שלושה רבי אלופים לפוליטיקה. שאינם פוסקים לדבר בכל תחום, זולת הימנעות מוזרה לדבר צבא. מן הראוי שהללו יפנימו כי נוכח מעמדם, יוצרת שתיקתם תחושת כזב. דומה כתאום סיאמי לתחושה ששלטה בכיפה, ערב צום כיפור אוקטובר 1973!
חובבנות, צרות עין ו/או סתם טיפשות לשמה, מנעה את מעשה שילובם של מפקדות הגדודים, כחלק אורגני במערכת הפיקוד והשליטה. הדבר מומחש בתרגילים שלדיים, ללא השתתפות מפקדות הגדודים, ו/או במרא"מ (מרכז לאמון מפקדות). שם מסרסת המנהלת את מהות האימון...
הגיע הזמן להצטרף לקריאתם המתמשכת של ההורים השכולים, להאריך לשלשה ימים את חג העצמאות. תחילתו ביום זיכרון לנופלים, המשכו ביום שכולו "חשבון נפש לאומי" (שימוקד במורשת ובלקחים), וסיומו, בהנפת הדגל ובחגיגות העצמאות. חובה.
כתב מבקר המדינה: הרמטכ"ל, רא"ל גבי אשכנזי, החליט בספטמבר 2007 להצטייד במערכת "כיפת ברזל", וראש אג"ת המליץ בנובמבר 2007 לאשר סופית את פרויקט "כיפת ברזל". באותם מועדים עדיין לא ערך צה"ל ניתוח של רמת המענה הצפויה להתקבל מהיקף ההצטיידות. ללא ספק רדידות לשמה. המעידה כי אכן בארזים נפלה השלהבת!
זהו מאמר המשך למאמר: "להרוס אוגדה ולנוח"; ובו אציב שלשה סימנים למעמדה הרעוע של ההדרכה בצה"ל; ולכך, ששיטת האימונים ביבשה ובכלל, מכרסמת בהתמדה בביטחון...
להבדיל מרוב המדינות הדמוקרטיות, שבהן עמידות השלטון, נשענת על מסורת של אחריות אישית, שקיפות, ויעילות במידתה, אין אחריות אישית בממסד הציבורי בישראל (כולל צה"ל והמשטרה); זולת קביעתה של וועדת חקירה, לאחר כשל מהותי; מה גם שהפער באיכות תפקודו של המגזר הפרטי, לזה שמתקיים בממסד הציבורי, מתרחב והולך...
