העדר נוהל קרב בסולטן יעקוב גבה מחיר כבד מהגדוד ומנע השגת משימות כפי תוכנן. אלא שהחומרה מוכפלת כפל כפליים, לאור העובדה, שלא מדובר באירוע מקרי, שבו הופכת התקפה לפעולת חילוץ - אלא כתופעה בזויה ומעיקה, החוזרת על עצמה במלחמות ישראל. תחילה במבצע "כרמה", ופעמיים במלחמת כיפור, בחווה הסינית, ובעיר ובסואץ...

בליל ה- 12/13 לחודש מרץ 1979 - במהלך מלחמת ההתשה, לפני 49 שנים - עמדתי על הגדה המזרחית של תעלת סואץ, כשלצידי חמש עשרה מלוחמי פלוגה ג' בסיירת "שקד", ובראשם המ"פ משה/מוסה אברהמי. המתנו ללוחמי השייטת, שעסקו בחיבור כבל בין גדות התעלה. היה זה האחרון בשלבי ההכנות ל'מבצע סרג'נט'...

במסגרת מאמצי מזה שנים, להעלות לדיון ציבורי את כשרות צה"ל. בולטת לרעה הרדידות הלאומית השלטת בסוגיות הביטחון. זהו מצב מוזר, נוכח העובדה שמיום היווסדה, נאלצת ישראל להילחם מול אויביה; לא כל שכן, כאשר רוב תושביה נקשרו/ ואו עדין קשורים לעבודת הצבא, בסדיר, בקבע ובמילואים...

לדידי, גניזת לקחי מלחמת שלום הגליל נחשב לאירוע מכונן, בין היתר, בשל היותי אחד מראשי הוועדות, שחקרה את סיבת היעדרותה של "רציפות הלחימה". דהיינו, עצירת הלחימה וכניסה לחניון לילה, וחידושה למחרת בהנץ החמה, מה שחייב לעיתים לכבוש יעדי אויב פעמיים...

למרות האבדן, ומחירי עתק בדמים ובדם - שאנו משלמים בגין שליטת החובבנות - צצה הזדמנות לביצוע עסקת חליפין מול בני גנץ ומשה (בוגי) יעלון. מול בקשת השניים לתמיכה במפלגתם, בגין עמידתם בעבר בראש צה"ל. ראוי והכרחי לדרוש ממצביאי העבר להסביר ולנמק, את פשר הכשלים שהמחישו לעת תפקודם...

באחד מימי שישי שאלתי את אריק שרון, מדוע בעמדו אחרי מלחמת ששת הימים בראש מחלקת ההדרכה (מה"ד), לא הניע מהלך כל כך מתבקש, כמו הפקת לקחי המלחמה. בתרבות השלטת בצה"ל, השיב אריק, אין סיכוי להפקה נאותה של לקחים, ככזו הכוללת את לקחי החיל/זרוע, ובעקבותיהם את לקחי הצבא כמכלול...

כניסתו המרשימה במנדטים של גנץ, איננה מסמנת "את ביאת המשיח"; וממלא, איננה בחזקת עליה מטאורית, אלא רעידת אדמה שגרתית, המקובלת במפלגת העבודה מימים ימימה...

רוב הרמטכ"לים, אולי כולם, נחשבו לעת תפקודם כיוצאי דופן, בנועזות, בתחכום ובכלל. אולם, לעת כהונתם, נעלמה מהם היזמה כלא הייתה. לפיכך קשה למצוא ולו סיבה אחת, כיצד יהין רא"ל אביב כוכבי להתנתק מתוואי הפעולה של קודמיו...

לקראת סיום תפקידו ציין רא"ל גדי אייזנקוט, כי צה"ל מוכן למלחמה "טוב יותר משהיה בעשרים השנים האחרונות". לא פלא שבגין הרדידות השלטת בצבא, בתקשורת ובמערכת המדינית - בקשור לסוגיות ביטחון, יכולה אמירה חסרת שחר שכזו, להתקבל כאילו נתנה במעמד הר סיני...

שלא בצדק, מקובל לראות אך ורק את מחנה השמאל כגורם בלעדי לקריסת ההרתעה, נהפוך הוא. מסתבר כי למרות השוני בתפיסת עולמם נשענו המחנות כמכנה משותף, על אותה עוצמה צבאית דמיונית, שהתבררה כמשענת קנה רצוץ למעשה ההתיישבות; שלא היה בה כדי לקזז אפילו במקצת הסיכונים, המצויים לרוב בכל הסדר מדיני בעתיד, אם בכלל.