פרשת וישב מתחילה את סיפורי יוסף שימשכו לסירוגין עד סוף ספר בראשית. המספר המקראי מדגיש את חלומותיו של יוסף, ואת חלומות פרעה ופתרונם ביד יוסף. ג'יקטיליה קושר בספר הניקוד בין סימני הפיסוק לבין תופעת החלום המקראי. החולם בהיותו סימן הבא מעל האותיות מסמל את העולם העליון ואת ההשגה לה זוכה האדם מלמעלה. אמנם לא כל חלום הוא אמת צרופה, אולם יש בבסיס החלום מוטיב של נבואה, הן אצל גדולי עולם כיוסף והן אצל אנשי אומות העולם כפרעה וחלומותיו.
Reuben's lamentation, then, at seeing the empty pit without any clue for Joseph's whereabouts: ''The boy is gone, and I, where can I turn?'' might just as well be a call not to let the child in us leave us later on in life.
בפרשת וישב אנו לומדים על שתי דרמות: תחילתה של דרמה בה שלוש מערכות, הראשונה בפרשה זו ושתי האחרות משתרעות על שתי הפרשות שתבואנה, כעין 'רומן' בהמשכים. אך בין המערכות הראשונה והשנייה, אנו קוראים על דרמה אחרת, בה שלוש תמונות שכולה כונסה לפרשת וישב.
תמר היא כלתו של יהודה, אשתו של בנו ער ויבמתו של בנו אונן. לאחר שסירב יהודה לאפשר לבנו השלישי לקיים את חובת הייבום כלפיה, התעברה תמר מיהודה בעורמה והפכה לאם ילדיו, פרץ וזרח. כאשר המעשה התגלה התעלה יהודה, לקח אחריות והציל את חייה וחיי ילדיו באמרו: "צדקה תמר ממני". ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות סיפור תמר ויהודה והשלכותיו, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
בפרשת וישב מתחיל המקרא לספר את סיפורו של יוסף. בניגוד לסיפורי אבות האומה, סיפורי יוסף, שהם נובלה, מהווים חטיבה ספרותית עצמאית, ובה עלילה שהולכת ומתפתחת עד לסופה הדרמטי. אין אנו מוצאים בסיפורי יוסף את המוטיבים חוויות דתיות והתגלויות אלוהיות כמו אצל האבות, וסיפורי יוסף - לעומת סיפורי האבות - הינם חילונים וארציים בבסיסם.
הפעם בפרשה: שנאת אחים... יוסף מסתבך עם אחיו; הצלשי"ם של עמק דותן במלחמת ששת הימים והקשר לפרשה...
מי כתב את תסריט המחזמר" יוסף וכתונת הפסים המשגעת"? מה עונשו של טבח שגילו עצם בלתי מזוהה בתבשילו? ועוד...
פרק ל"ט בפרשתנו, מציג את הרקע לעלייתו של יוסף לכס השלטון, כמשנה למלך פרעה. גדולתו זו מתחילה דווקא בתקרית עם אשת אדוניו, שרצתה את קרבתו אולם הוא עמד בפיתוי. לסיפור זה יש מקבילה ספרותית מצרית, ויתכן שלסיפור יוסף יש שורשים או השפעה מצרית קדומה. בספר היובלים, יש שזירה של מוטיבים ממקרה יוסף ואשת פוטיפר למקרה ראובן ובלהה פילגש אביו.
בדיוק בנקודת השיא הראשונה של סאגת יוסף ואחיו, במקום בו יוסף נמכר לפוטיפר המצרי, המתח הסיפורי נקטע באחת והקורא מוצא את עצמו בסיפור שונה לחלוטין, זה של יהודה ותמר. למראית עין סיפור חדש זה - המסתיים בלידתם של התאומים פרץ וזרח - מנותק בעליל מהמאורעות המסופרים בין אלה שקדמו לו או אלה שיבואו בעקבותיו. מה פשר הדבר ומדוע משתלב סיפור משני זה דווקא במקום בו הוא משובץ בפרשת השבוע "וישב"?
תמר, לאחר שהופכת לאלמנה לשניים מבניו של יהודה, מבינה שלא יהיו לה ילדים כי מודבקת לה סטיגמה של אישה קטלנית, שהגברים שלה מתים לפני שהם מספיקים להקים איתה משפחה. היא מחליטה לעשות מעשה...
