השוואת הסיפור המקראי של נח אל מקבילותיו העתיקות, בעיקר באתוסים של מסופוטמיה, מלמדת ככול הנראה על שיתוף של מסורות מכאן ועל ייחודה של המסורת המקראית מכאן. עם ישראל הקדום לא היה מבודד לחלוטין מסביבתו התרבותית הקרובה, אולם גם כשנטל חלק במסורות של העולם הקדום, הוא ידע להטמיע בהן את המאפיינים של אמונתו הייחודית הנשענת על אדני המוסר והצדק.
הקשת היא תופעת הטבע קבועה המסמלת קביעות ויציבות, והיא המתאימה ביותר לציון אות הברית בין האל לאדם. זאת בהיותה מורכבת מצבע יחיד - המכיל פוטונים זהים ובלתי משתנים - בניגוד לאור השמש, או לגורם חומרי כלשהו. עתה ניתן להבין את דברי המקרא הרואים בקשת אות וסימן נצחיים וקבועים כמשל להבטחה שמבול נוסף לא יתרחש בעתיד...
האם היה מבול ואם היה היכן היה ומתי? הרמב"ם מתייחס לשאלה זו כדבר שנכשלים בו רבים, וקובע, שמטרות סיפורי המקרא באה לשם תועלת הכרחית לאדם, של שכלו ומעשיו עלי אדמות. אין המקרא לפי דעתו ספר מדע או היסטוריה אלא ספר שיש בו תועלת לאמונתו ולדרכו המוסרית של האדם. סיפור המבול - בין אם התרחש או בין אם לאו - אינו מעלה או מוריד כהוא זה. המשמעויות התיאולוגיות והמוסריות שעומדות מאחוריו הן החשובות ותו לא!
אידיליה אינה בריאה למערכת מורכבת. היא חייבת להתפתח דרך מגוון ושוני, ומאבקים בין אותם שונים, דרושים ליכולתה להתפתח ולהתקדם, ולהתאים עצמה למציאות משתנה. האם זה מה שעמד מאחורי מעשה האל לסכל את בניית המגדל, ופצל את לשונות בני האדם ולפזרם בעולם?
