מיד אחרי שתתבררנה תוצאותיה של מתקפת הפתע על ישראל, תעלה מאליה השאלה המתחייבת, מדוע לא יצאה ישראל לתקיפה מקדימה, במועד הנוח לה, כמו במלחמת ששת הימים; מדוע היא המתינה, ונתנה לאויב להפתיעה ולגרור אותה לכאוס, כמו במלחמת יום הכיפורים. האם יש היום, בקרב מקבלי ההחלטות, את התעוזה המנהיגותית לקבל החלטה אמיצה ולתקוף ראשונים?
לפי שעה מה שהשיגה הציונות הדתית, במכלול הסמכויות הממשלתיות שהוענקו לה, עלול להסתכם בהבטחה גדולה שספק אם תתממש. בינתיים מתוך הישגי המו"מ העיקש, הדאגה להתפתחות ההתיישבות ביו"ש בנגב ובגליל - שלמרות הכל עודנה צבועה בגוון כלל לאומי - עלולה להצטייר בתודעת העם כלא יותר מאינטרס מגזרי של הציונות הדתית וזאת בוודאי סכנה גדולה לעתיד ההתיישבות.
'רעש' בעבודתה של מערכת מורכבת הוא הפרעות והטעיות - מכוונות ושאינן מכוונות - במהלך עבודתה, שעלולות לפגום בתהליכי קבלת ההחלטות שלה, על הנזקים הנלווים לכך...
מישהו צריך להסביר למקבלי ההחלטות שהסיפורים של חכמי חלם כמו זה שישבו חכמי חלם שבעה ימים ושבעה לילות והחליטו על חפירת בור שלישי כדי להכניס לתוכו את האדמה של הבור השני, לאחר שהכניסו לבור השני את האדמה שהוציאו מהבור הראשון – זה סיפור היתולי ולא ספר הוראות כיצד מקבלים החלטות...
כשאתה בצבא, לא נעים לך; ואתה שומר את המחשבות על איכות ההנהגה הצבאית לעצמך. ואז, הם משתחררים ונכנסים לפוליטיקה; ואתה מבין, שכל מה שחשבת עליהם בצבא, אשכרה נכון; ומדובר בחבורה של שלומיאלים בינוניים, שבאמת לא מבינים מימינם ומשמאלם.
זה כמעט אנושי, כביכול, שההחלטה תתקבל אך לא תתבצע. כמו ההחלטה להתחיל דיאטה ממחר; או להתחיל להתאמן ממחר; או להפסיק לצעוק. החלטות הכרוכות בשינוי גדול, ספק אם תיושמנה!
קבלת החלטות היא תהליך, ואין לאף אחד מונופול על החלטות טובות, כלומר הטענות כי היו צריכים לקבל החלטה כזו או אחרת, זה חוכמה שבדיעבד שלא ממש עוזרת. החוכמה היא לבנות תהליך כזה שיעלה את הסיכויים לקבל החלטה נכונה – ולא פחות חשוב – לבצע את ההחלטה כפי שהתקבלה.
יעקב הכין את עצמו לפגישה עם עשו בשלוש דרכי פעולה אלטרנטיביות שונות:
דרך ראשונה הייתה שיטת המתנות (הדורון); יעקב שלח לעשו לקראת הפגישה הרבה מתנות בתקווה שעשו יתרכך. הדרך השנייה הייתה התפילה שיעקב ביקש מהקב"ה שיעזור לו.
הדרך השלישית התכוננות למלחמה.
