זכרו, שקיימת בעיה אובייקטיבית וקושי להוכיח הידבקות במסגרת תפקיד. לצורך כך עובר השוטר תחקיר אפידמיולוגי על ידי רופא היחידה. אם התחקיר מחזק את טענת השוטר להידבקות במסגרת התפקיד, סופגת המשטרה את ימי ההיעדרות שלו מחוץ למאגר ימי המחלה...

הביטו, אם יש אסטרטגיה (ויש) - שמאפיינת את הדרג הפוליטי בישראל - הכותרת שלה היא: "מ ו ש כ י ם ז מ ן !", וזה ממש לא רע כפי שזה נשמע...

לוויכוח - אם נדבקים בהפגנות בקורונה – יש גם צד ממש לא פוליטי: הצד של השוטרים הפשוטים, שחייב להיות מטופל במיידי על ידי בכירי המשטרה...

אנחנו מצויים בסוג של מלחמה עולמית. זו המלחמה הקשה ביותר שידע העולם, מאז תום מלחמת העולם השניה. זו מלחמה ללא טנקים, מטוסים ופצצות; אבל, זו הולכת להיות מלחמה ממושכת ואכזרית, מלחמה שעדיין מוקדם לקבוע מתי תסתיים...

בשורה התחתונה, אני נאלץ להגיע למסקנה פשוטה אחת: כן, כל התקהלות ציבורית מקדמת הדבקה מטבעה, וגם הפגנות מקדמות הדבקות!

הרבה מילים נשפכות על אופן ניהול המדינה את משבר הקורונה. מובן שניכר בהקשר הזה עיסוק רב בשאלת המנהיגות הפרסונאלית. זו של נתניהו, גמזו, אדלשטיין ואחרים. אולם, דרושה נקודת מבט מעט יותר כוללת על המשבר ואופן ניהלו המחברת בין העניינים הפרסונאליים ובין העניינים המבניים. בהסתכלות כוללת על משבר הקורונה ניתן לסמן בצורה ברורה שלושה שלבים עיקריים של התפתחות...

בשבועות האחרונים אני שומע שוב ושוב טענה מוזרה: אי אפשר לעצור את נגיף הקורונה, ולכן גם אין טעם לנסות – ובוודאי שלא באמצעות סגר מלא. ובכן, מה נכון? האם אנו צריכים להיות מרוצים מאלפי חולים חדשים המאובחנים מדי יום? האם באמת אי אפשר לעצור מגפה? 

האמת היא שבמלחמה הזו הפסדנו ואיש איש למשפחתו ולנפשו!

בסוגיית הקורונה, אנחנו מסרבים להבין שהרכבת עזבה את התחנה ואנחנו במציאות חדשה, חסרת תקדים; שבה המדינה לא תוכל לפתור את הבעיה; בטח לא בעזרת סגרים שאף אחד לא מוכן ולא יכול לקיים. המדינה תוכל רק רק להחמיר את הבעיה ולהוסיף כשל על כשל...

היינו יעילים 'מדי' במניעת התמותה מנגיף הקורונה בתחילת 2020, כאשר היינו בין המדינות הראשונות שנכנסו לסגר וחסמו את הגבולות. הנגיף קטל 'רק' כמה מאות אנשים באותו זמן, ואלו כמעט אינם מורגשים בראייה הכוללת של הדברים. אבל, ביולי כבר החל הנגיף להתפשט יותר במהירות בישראל...