ב- 9 בדצמבר התקיים שיח משולש במשרדי 'קרן תקוה' בירושלים בין ד"ר פנחס יחזקאלי, עמיעד כהן, מנכ"ל קרן תקוה ונווה דרומי. השיח התקיים במסגרת פודקסט חדש מבית קרן תקווה, בשם: "הפיל שבחדר", העוסק באקטואליה ובענייני השעה, הפעם הוא עסק במשטרת ישראל...

התרבות הארגונית המשטרתית היא תרבות משפחתית. מולנר ינק אותה מגיל אפס (אביו היה קצין משטרה); והוא יודע שכמו בשיר של אריק איינשטיין בהקשר אחר, שהשוטרים בחיים לא לומדים שום לקח, ואין להם שכל גם להצטער. הוא לעומתם, לומד ומשתכלל כל הזמן. כשהיה נער, והתחיל לרוץ על סקט בורד הוא למד אותו בשקדנות עד שהפך אלוף ישראל. להטוטן אמתי. היום הוא מלהטט לצערי, בשדות אחרים...

"המשטרה מעולם לא הייתה במשבר כל כך עמוק". אתם מזדהים? אם כן, מישהו עושה עליכם מניפולציה. לצורך כך, הוא משתמש ב"הטיית הזמינות" או ב"היוריסטיקת הזמינות": ההסתמכות על הזיכרון הקצר של הציבור; ויצירת ריכוז וזמינות של מצג שווא בתקשורת, בפרק זמן קצר, באופן שהציבור מאמין שהוא נכון...

אני מניח שאתם מכירים את השיטה לאילוף פילים (ראו התמונה בראש המאמר): מגיל ינקות קושרים את הפיל בחבל דק. הפיל מנסה להשתחרר אבל מבין לבסוף שהוא אינו יכול; ואז הוא גדל והוא יכול; אבל עוד נדמה לו; והוא גם וויתר מזמן... זו הסיבה מדוע אחרי 100 שנות שיטור בארץ ישראל, עם ישראל – הבעלים החוקי של משטרת ישראל – משלים עם איכות השיטור שהוא מקבל. עוד נדמה לו שמשטרת המנדט מולכת פה; והוא וויתר מזמן...

צריך לזכור. הרעיון הוא לא מי יוצא פרייר; ומי היה צריך לשבור למי את העצמות. נקודת המוצא היא שהכל מצולם, וכשהמשטרה מנהלת אירועים מקומיים עם מפגינים מול מצלמות; היא נושאת עיניה לכלל הציבור בישראל. אותו היא צריכה לשכנע. המפגין הבודד איננו רלוונטי בהקשר הזה...

אם למישהו היה עוד ספק שהמשטרה הייתה צריכה להדיר רגליה מאכיפת כללי הסגר על הפלגים החרדים הקיצוניים מחד גיסא; ועל המפגינים מאידך גיסא, הנה הגיע הציוץ הזה של דפנה ליאל (ראו למטה), שמבהיר לכולם, מי יצא טמבל; ולמה...

בכל פעם שהמשטרה 'שמה לעצמה רגליים' ו'נופלת על הפנים', אני נזכר בשירו של אריק איינשטיין "אמרו לו". ששר – בהקשר אחר לגמרי, את מילותיו האלמותיות של עלי מוהר: "אז הוא לא למד שום לקח; ואין לו שכל גם להצטער"...

לוויכוח - אם נדבקים בהפגנות בקורונה – יש גם צד ממש לא פוליטי: הצד של השוטרים הפשוטים, שחייב להיות מטופל במיידי על ידי בכירי המשטרה...

מערכת היחסים שבין המשטרה והפוליטיקה היא סוג של שותפות בלתי נוחה לשני הצדדים. הקונפליקט המובנה מתחיל בבסיס: בעוד הצבא נשמע למערכת הפוליטית ומיישם את הוראותיה, בעל הבית האמתי של המשטרה בחברה דמוקרטית הוא האזרח; ושיקול הדעת שיש למשטרה מאפשר לה לפעול לעתים בניגוד לרצון הדרג הפוליטי. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות משטרה ופוליטיקה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!

"אינני שונא משטרה. להיפך. אני אוהב משטרה לא פחות מהסטודנטים שעימם שוחחתי. יש לי חברים רבים במשטרה. יש לי לקוחות רבים במשטרה שאותם ייצגתי ועל זכויותיהם עמדתי. אבל, יש לי ביקורת רבת שנים על משטרת ישראל, גם בתקופה שבה שרתתי בשורותיה, ביחידה לחקירות הונאה (יח"ה) של ניצב בנימין זיגל...". עו"ד פנחס פיני פישלר בשיחה עם שוטרים...