עופר בורין: תהילים, פרק עה – יין התרעלה

במזמור הזה, בשונה ממזמורים רבים אחרים, הרשעים, ההוללים, אינם מסומנים כגויים, ובני ישראל אינם מסומנים כצדיקים. המזמור הוא כללי והשופט הוא חיצוני: ח כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים שֹׁפֵ֑ט זֶ֥ה יַשְׁפִּ֗יל וְזֶ֣ה יָרִֽים׃ והאזהרה העיקרית היא: גם כשאתה מנצח - לא תשחת!

עופר בורין: תהילים, פרק עג – סנדוויץ' של קירבה לה'

מזמור סנדוויץ'. פסוק פתיחה ופסוק סיום המספרים ב"צניעות גבוהה" את הטוב שיכולה האמונה לתת לעם לישראל (מדובר בסוג מפתיע של ישראל) ולפרט הבודד. באמצע, בין שתי פרוסות הטוב, 26 פסוקים המתארים בשפה עשירה, שמבצבץ ממנה איזה ייאוש מהאנושות, את הרע השולט בחיים...

עופר בורין: תהילים, פרק סז – תהילה שהיא (כמעט) ברכת הכהנים

באמת זו תהילה יפה. רק חסרה בה הברכה האחרונה של ברכת הכוהנים – שלום: כו יִשָּׂ֨א יְהוָ֤ה׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם. אז אולי אפשר להציע לשנות בתהילה את הפסוק האחרון ל: ח.  יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים; וְיָשֵֹם לנו שָׁלוֹם עַמִּים כֻּלָּם...

עופר בורין: תהילים, פרק סו – פסטיבל פרטי

קיוויתי, שכדברי הנביאים, התוצאה תהייה שעם ישראל יהיה "לאור גויים" במובן של חברת מופת שצדק/ה משפט וחסד/חמלה (צמ"ח) הם במהותה, ולא ל"מרכז הטעם והריח", אבל כנראה שיש גישות אחרות. יותר קל להקים בית מקדש ולזבוח "עולות מיחים" מאשר להתרומם לרמה מוסרית גבוהה...

עופר בורין: תהילים, פרק סה – תהילת הדומייה

המזמור הזה מצביע על הדרך הנעלה להביע תהילה לאלוהים – דומיה: ב לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֘הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן וּלְךָ֗ יְשֻׁלַּם־נֶֽדֶר׃ אין מילים בשפת האדם היכולות להביע את תהילת האל, ולכן ממליץ המזמור על הדרך המיוחדת של השקט...