דויד מודה לאלוהים על הצלתו מיד שאול באמצעות זבח מיוחד  -  זבח נדבה... בהחלט עדיפה נדבה על שחיטה של עוד איזו חיה כתודה לאלוהים. דויד מסמן את הדרך לחיסול מנהגי הקורבנות בבית המקדש שאותו טרם בנה! ובימינו – אנא, אם חייבים אתם להעלות תרנגול לכפרה, תנו במקום זה נדבה!

כל בני האדם הם רוע צרוף. אין ביניהם אפילו אחד חכם (משכיל) שדורש את אלוהים (שעושה מעשים טובים). אבל מה שמעניין הוא שהכותב מסביר שאלוהים אפשר את החורבן שחל יהודים עי הוא מאס בהם ונתן לנהלים לעשות בהם שפטים. כלומר, כאשר ליהודים קורה אסון (נניח חורבן או שואה) זה למעשה מעשה ידי אלוהים המשתמש בנבלים...

במזמור הזה, שאול מוצג כמלך בובה. דויד לא מוכיח אותו על כך שציווה לרצוח את כוהני נוב מבלי שבדק לעומק את הדברים...

אני מכיר את המדרשים האומרים: "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה". ואני אומר שדויד חטא ותשובתו חסרה. היא חסרה את המימד האנושי שבעיני הוא העיקר...

כדי לקבל את ברכת האל נדרשים בני ישראל לא להתהדר במילוי מצוות; כאשר במקביל הם לא מוסריים, גונבים, מנאפים,  מרמים, מרכלים ועוד ועוד...

מה מברך את הנפש? לי אין תשובה. אבל היה מי שאמר (לא זוכר מי) – רישומו של האדם בעולם הוא במה שנתן לאחרים...

יְפֵ֥ה נוֹף֮ מְשׂ֪וֹשׂ כָּל־הָ֫אָ֥רֶץ הַר־צִיּוֹן יַרְכְּתֵ֣י צָפ֑וֹן קִרְיַ֗ת מֶ֣לֶךְ רָֽב... לאיש מאמין זה כנראה דימוי פשוט. ואני? מה אני יכול לקחת מהמזמור הזה? יהודי לא מאמין רחמנא ליצלן?

האמת, חוץ מפסוק ד' המזמור הזה פשוט וחביב...

מזמור מלא ביטחון בעזרה מאלוהים למקרה של צרה אני מרשה לעצמי, כמה ימים אחרי אחרי יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, להטיל ספק (הרהורי הספק שלי מובאים בסוגריים)...

לא רוצים להחזיר עטרה ליושנה; לא רוצים "אתחלתא דגאולה"; לא רוצים התערבות אלוהית; לא רוצים שהשאלות הקטנות של פרקטיקת האמונה ההלכתית יחזרו לנהל את חיינו. איש באמונתו יחיה וימות...