הציווי ״ויקחו לי תרומה״ בא להעניק לאדם מוצא משעבוד לכאן ולעכשיו, בחיבור תשוקותיו ופעולתו אל ממשות נשגבת שמעל לחומר. זה על פי הקבלה יכול להתרחש בתוך החומר בהקדשתו למשמעות שמעבר לכאן ועכשיו!
פָּרָשַׁת תְּרוּמָה עוסקת בהוראות לבניית המשכן וכליו; ונקראת, לרוב, בשבוע שלפני תענית אסתר. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים, שהופיעו באתר 'ייצור ידע' אודות הפרשה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה נעימה!
בניית המשכן מביאה לשיא את יחסי האל עם בני ישראל. תחילת היחסים הייתה בשליחותו של משה ואהרון אל פרעה, יציאת מצרים, מתן תורה בסיני ועתה, השראת שכינה קבועה בתוך העם. אין זה משנה כלל האם האל אכן שכן במשכן, כוונת הדברים ברורה. היחסים בינו לבין העם שודרגו לרמה של בסיס קבוע ולא על חיזיון נקודתי כפי שהיה במעמד הר סיני.
היום, אין מקדש ואין משכן. אנחנו אמורים להיות אנשים טובים, מתקדמים ונאורים, שמבינים שגם אם יש מקדש וגם אם אין, הוא לא נועד בשביל האל אלא רק בשביל צרכים פרימיטיביים שלנו. לאל אין עניין בכך. יש לו רק עניין שנהייה אנשים טובים. אם נהייה כאלה - אז האל ישכון בתוכנו גם אם נחשוב שהוא קיים וגם אם לאו...
הרמב"ם בספרו הפילוסופי מורה נבוכים נותן טעם נועז לעשיית הכרובים במשכן. הסיבה לכך היא הדרישה מההמון שיאמין במציאותם של מלאכים. הכוונה במונח 'מלאכים' היא למכלול כוחות הטבע שהיקום פועל על פיהם. הן המקרא והן ספרי הנביאים משתמשים במונח 'מלאך', אבל הכוונה אינה אלא לחוקי הטבע הקיימים. בנוסף מלאך הינו כוח רוחני שבאמצעותו הנביא מקבל את נבואתו.
בגישתה של המאגיה האסטרלית (מאגיה המבוססת על אסטרולוגיה) יש ניסיון מעניין להתמודד עם אחד הקשיים הגדולים ביותר במעשה המשכן, והוא הציווי על עשיית פסל הכרובים...
מעשה המשכן בכללותו, היווה גורם מייצב הכרחי בכאוס שגרם חטא העגל, ולאחר מכן הפך להיות חומה בצורה שתפקידה להבטיח, כי חטא וכאוס בקנה מידה שכזה לא ישנו פעם נוספת.
