במציאות מתהווה - בה האל עצמו מותיר לאדם מרחב לשותפות במעשה הבריאה, כשהכל נתון לשינוי גם כנגד הגמוניית הרוטינה של חוקי הטבע - כיצד יכול מושג "שלטון החוק", לחסום את דרכם של בני האדם המבקשים בירור ביקורתי של המגבלות, ברוח תפיסתם המשתנה לנוכח תנאיי קיומם המשתנים והאתגרים המתחדשים מידי יום?

ישמעאל אמנם מגורש מבית אברהם, אולם כאשר אברהם נאסף אל אבותיו, יצחק וישמעאל עסוקים יחדיו בקבורתו. האם זו הסכמה של ישמעאל למעשה הגירוש? אין לדעת. המעשה האמור רק מראה שלא שמר טינה גלויה לאביו הביולוגי...

הגישה המחויבת ומייחלת לגאולה ולישועה, מתוך עומק מצוקת ההווה, נקראת בפשטות: משיחיות. אברהם בכל דרכיו, כמאמין הראשון, היה למעשה האדם הראשון לאחר הגירוש מגן עדן, שהציב לאנושות אידאל לתיקון עולם, לקראת גאולה התלויה במעשיי האדם בעולם הזה, בהתהלכותו לפני ה' בארצות החיים. בהיבט זה, במעשיי אברהם, טמונים לדורות, כל רזי תורת הגאולה...

פסוקים אלה מקפלים בתוכם קושי מוסרי עצום, היות ולפי פשט הכתוב, אברהם אומר לשרה רעייתו, כי היות ויופייה רב עד מאוד, הרי שיש חשש מהותי כי יהרגוהו ויקחו אותה תחתיו. הפתרון שאברהם מציע כאן הוא מפוקפק למדי. במקום אשתו תהפוך שרה לאחותו. האומנם זו התנהלות מוסרית ראויה, בכך שהוא בעצם מפקיר את שרה למצב של חוסר אונים מוחלט? ומה הרציונל להיות אחות, הרי גם במצב שכזה המצרים יכולים בלי להניד עפעף להוציא את אברהם להורג ולקחת את שרה, או אז מה הועילו חכמים בתקנתם?

מה יחודו של אברהם? מדוע הוא האדם שנבחר על ידי האל? ספר בראשית - המתאר בפירוט רב את קורות חייו ופועלו של אבי האומה, אברהם, החל מפרק יא עד פרק כה, ובפרקים נוספים - שותק בסוגיה זו ואינו מתייחס אליה כלל. הדבר תמוה שבעתיים, היות וכאשר האל בוחר קודם לכן בנח, המקרא מסביר את בחירתו...

משנתו הפילוסופית של הפילוסוף הדני סרן קירקגור (1855-1813) היוותה מקור לזרם המחשבה האקזיסטנציאליסטי. עיקר דבריו נסובו אודות הדיון בפער, שבין אפשרויות הבחירה החופשית של האדם לבין בחירתו. לטענתו, רק כאשר אדם מימש זכות בחירה זו, הוא מימש את קיומו. קירקגור טוען בספרו, חיל ורעדה, כי אברהם - בניגוד למחשבה האנושית המוסרית הרגילה - עשה במעשה העקדה את הדבר הנכון, ובמעשהו אף הגיע לרמה מוסרית אישית גבוהה ונשגבת.

הברכות בהן זוכים אברהם וצאצאיו בסיפור העקדה, עומדות בניגוד בולט לחורבן שבסוף סיפור סדום ועמורה - ואם במכוון ואם לא - מבהירות, מי מבין שני הערכים - הצייתנות או המחאה - נעלה יותר בעיניו של אלוהים...

בפרשת לך לך מופיעות זו אחר זו שתי בריתות שאברהם קשור אליהן. הראשונה הינה ברית בין הבתרים, במהלכה מקבל אברהם הבטחה כי זרעו יירש את ארץ כנען. השנייה היא ברית המילה שבו התחייב אברהם וזרעו אחריו. לכאורה, יש כאן כפילות עניינית. הרי ניתן היה לבצע בברית אחת גם את ההבטחה על הארץ וגם את הציווי על ברית המילה... מדוע?

מלחמת אברהם במלכים הייתה פריצת דרך בעולם המלחמה, לא פחות מפריצת דרכו של אברהם בעולם האמונה. אברהם פעל באירוע זה בגילום ההבנה שמלחמה מעצם טיבה ובהגדרתה היא אירוע פתוח: החזק לא בהכרח מנצח, והחלש לא בהכרח מפסיד. הכל פתוח למסירות, להעזה, לתחבולה, למזל ולישועת האל. כנאמר בקהלת: "לא לקלים המרוץ ולא לגיבורים המלחמה"...