ציבור גדול - שמובל על ידי תקשורת בעייתית - משחק ב'נדמה לי'; והוא יתעורר מאוחר מידי, לתוך הקטסטרופה. בהיעדר משטרה וצבא שמגינים על אזרחים תיווצרנה מיליציות אזרחיות וייאגר נשק גם מהצד היהודי. אזרחים יילחמו באזרחים; ואז, כמות הדם שתישפך בשני הצדדים תהיה גבוהה לאין שיעור מהדם שאותו ניסו כולם למנוע ב'הכלה'; וגם הנזק הבינלאומי, יהיה אז בלתי הפיך!
באירועי אוקטובר 2000, הוקרבה המשטרה על מזבח הדו קיום וראשיה שילמו את המחיר. בפרעות תשפ"א 'הוכלו' האירועים תוך הסתרה משמעותית של מידע בתקשורת היהודית, בעוד התקשורת הערבית הייתה מלאה בהן. התוצאה: בעוד המגזר היהודי חזר לשגרה, מלחמת העצמאות של המגזר הערבי בעוז נמשכת, והתחושה היא כי זמנה של המדינה היהודית קצוב.
הפלסטינים תושבי ישראל, משולהבים מנצחונם בפרעות תשפ"א, מבינים היטב את משמעות התרפסות התקשורת; את הפחד המופגן שמגלה צה"ל בהתמודדותו עימם (או ליתר דיוק מבריחתו מהתמודדות עמם) - ואת נכונות המגזר היהודי להתנהג כאילו לא מרד המגזר הערבי במדינה. הם מזהים זאת, ובצדק, כמצב שבו מדינת ישראל קורסת לתוך עצמה...
כשהתפוררה הרפובליקה השלישית הכושלת בצרפת, היה לעם הצרפתי את שארל דה גול, שידע לחזור לשלטון, רק בתנאיו שלו תוך שהוא משנה את החוקה, את פני הפוליטיקה הצרפתית והממשל הציבורי הצרפתי מן השורש. היכן נמצא את הדה גול שלנו?
אם יש לקח אחד שחובה היה לעשות מיד אחרי המלחמה - ובעצם, עוד לפני קום המדינה - הוא להנהיג לימודי ערבית מדוברת (לא ספרותית) מגיל הגן, ולימוד התרבות ערבית ועיקרי האמונה המוסלמית בבתי הספר. כך תוך עשור, תיווצר בישראל מציאות חדשה שבה היהודים בישראל מבינים את מה שאומרים לעצמם שותפיהם לדו קיום בשפתם. המשמעות המיידית היא שיאותגר הנוהג של שותפינו - בתוך גבולותינו וגם מחוץ להם - לומר דבר אחד בעברית ובאנגלית; ולומר ולעשות דבר אחר בערבית!
סחטנות צריך לעצור באיבה. אם ישראל תתקפל עכשיו, הבחישה בענייניה הפנימיים תלך ותגבר ולא תהיה דרך חזרה. בעצם, האיומים הערביים יצרו סיטואציה לא הפיכה, שמדינה חפצת חיים אינה יכולה להתקפל בגינם. אם חמאס מבקש להילחם, עדיף לעשות זאת עכשיו, לפני שהשתקם, ולא כשהמחיר יהיה גבוה עשרות מונים...
אין לי ספק שהשופט בדימוס גולדברג לא היה מאשר פסק דין שבו לא נחקרה אפילו הפגישה הזו לעומק. לתחושתי ולתחושת רבים מעמיתיי, המטרה סומנה ורק לאחר מכן נורה החץ שעליו היה כתוב שאדרי לא ימונה. יהיו סיבותיו של השופט גולדברג אשר יהיו, וגם אם יתחבא מאחורי החלטתו באצטלה של פגישה שלא חקר, פסילתו מעוררת תהיות הן לגבי יכולתו השיפוטית והן לגבי מניעיו...
