כששוחחנו בחודש התמרון הראשון, אחסאן דאג שאצור קשר עם מח"ט 7 ואתן לו כמה מילות עידוד והערכה. הוא אמר בפשטות: "הוא זקוק לזה". כולם ידעו שאחסאן חלם לקבל את הפיקוד על חטיבה 7 בה גדל והתפתח. את הידיעה שנבחר לכך קצין אחר קיבל בהשלמה ובאצילות אופיינית. כשקיבל את הפיקוד על חטיבה 401  תוך כדי הלחימה ברפיח, היה גאה ושמח על הזכות להובלת החטיבה להישגים נוספים בהמשך הלחימה. אחסן היקר, האחד והיחיד: אני מצדיע לך באהבה, בהערכה ובכאב גדול. מורשת גבורתך תעצב לעתיד דורות של מפקדים וחיילים.