המטה הכללי מסרב להסביר את פשר השיתוק שאחז בו ב- 7/10, אבל דברים מתחילים להתגבש לכדי תמונה קוהרנטית. הנה התמונה שפורס עבורנו נצ"ם אבי וייס, לפיה ראש הממשלה והמטה הכללי כולל חיל האוויר, שותקו ע"י היועמ"שית והפצ"רית עד השעה 2000, במחיר נורא בשטח. בין אם וייס טועה ובין אם לא, חייבות שתיהן להתייצב מול הציבור ולתת דין וחשבון על עלילות אותו יום מר ונמהר ותוצאותיו. בשביל זה לא צריך ועדת חקירה ממלכתית!
בליל ה- 7-6 באוקטובר 2023, לפני הטבח, נערכה במטה הכללי התייעצות חריגה, על רקע אינדיקציות לפעולות יוצאות דופן מצידו השני של הגבול העזתי. הדרג המדיני לא עורב. למרות זאת, הוא נתפס בעיני רבים כאחראי. הכיצד? כי אחריות אינה ניתנת לחלוקה, והאחראי חייב להקפיד שהסמכות אינה מנוצלת לרעה! זוהי דוגמה מצוינת למתח המובנה שבין אחריות לסמכות, הנובע מחוסר האיזון שביניהם. זה נושא המאמר.
כמו שמשחקי המונדיאל מלבים רוחות לאומיות, שעוצמתן מבטאות משמעות שמעבר לעצם משחק הכדורגל במגרש, גם תופעת המלחמה בעוצמותיה הגדולות פי כמה, אינה רק אוסף של קרבות. ביסוד טבעה מלחמה היא אירוע לאומי רב עוצמה. מתבטאות בו עוצמות חברתיות רוחניות, רגעי משבר ורגעי התעלות של הצלחה, שמכוננות לדורות זיכרון לאומי היסטורי. במבט הזה יש לתאר ולהבין את חשיבות המבצע המוצלח ברפיח. למרות שלא שוחררו במבצע יותר משניים, המבצע מטיל קרן אור של כבוד-לאומי ונוסך תקווה בתודעת הקיום הישראלית שקרסה בבוקר ה- 7 באוקטובר 2023.
יוזמת הרמטכ"ל להבעת דאגתו בפני ראש הממשלה, בתביעה לשיתוף המטכ"ל בהחלטות, לא רק לגיטימית אלא גם ראויה להערכה. הדרג המדיני כסמכות עליונה, בוודאי רשאי לקבל החלטות מנוגדות להמלצת הרמטכ"ל ומפקדי הצבא. אולם אין ספק כי שינויים כאלה, מחייבים עבודת מטה ובירור מלוא המשמעויות תוך הצגתן לדיון משותף בדרג המדיני.
סמכות ואחריות הם שני מושגים שאמורים לשכון יחד, ככלים שלובים; אבל פקודת המשטרה יצרה מצב שבו יש לשר אחריות, אך אין לו, לכאורה, סמכות. בעיניי, הוויכוח כאן הוא לא על התיקונים, אלא מצוי במחוזות הפוליטיים. כל אחד על פי תפיסת האיש בן גביר, ולא לגופו של עניין. לצורך שיפור הביטחון האישי במדינה, כל אזרח צריך לאחל להצלחתו של בן גביר!
תקציר: בתרבותנו העכשווית, לנטילת אחריות יש משמעויות כבדות, מבחינה ציבורית ומשפטית. לכן, בחברה מערבית - הנשלטת ע"י פרדיגמת חשיבה שבה טעות היא פשע שלא יסולח; ולהודאה באחריות יש מחיר משפטי וכלכלי משמעותי - רק מעטים נשמעים לציווי הציבורי והמנהיגותי, ולוקחים אחריות...
אחת המחלות של המינהל הציבורי בן זמננו היא פיצול האחריות והסמכות לבעיה מסוימת לרסיסים, המפוזרים בין משרדי ממשלה גדלים והולכים. זהו מצב המאפיין ביורוקרטיה בסטגנציה, וזוהי אחת הסיבות המרכזיות לאפקטיביות ההולכת וקטנה של השירות הציבורי.
במדינה דמוקרטית, הצבא עובד בעבור האזרחים; וכשהאזרחים מרגישים שהצבא מחפף ומורח אותם, גם הם מתחילים לשאול, על מה הם משלמים לרמטכ"ל - שזה כמו המלך של החיילים - שכר והטבות של מעל 100,000 ש"ח בחודש!
אחריות היא מושג אתי ביצועי ואנחנו אמורים להתעניין בה כדי להבטיח שהפעילות בעתיד תתנהל כראוי. לעומת זאת, אשמה היא מושג משפטי ואנחנו אמורים להתעניין בה כדי שעבריינים ייענשו כראוי בידי בתי המשפט על פעילותם בעבר. לפיכך, אחריות אינה אשמה...
אחריות היא חובה ארגונית, ציבורית ומוסרית של כל אחד למלא כראוי את תפקידו. חלק מהאחריות היא ה'אחריותיות' (Accountability): חובת הנושא באחריות לתת דין לחשבון לציבור ולגורמים אחרים על מעשיו. הדרך לממש אחריות היא באמצעות הסמכות: הזכות החוקית של ממונה להפעיל עוצמה על פקודיו, משמע, לכפות עליהם את רצונו. כיוון שאין ארוחות חינם - והנושאים באחריות נדרשים פעמים רבות לשלם מחיר - לא ניתן לממש אחריות ללא סמכות! דף זה מרכז אוסף מאמרים על אחריות אחריותיות וסמכות. קריאה מועילה!
