לאחרונה התפתח לו ספורט חדש במדינת ישראל: לקיחת אחריות - אך לא אחריותיות - למרחק קצר מאוד. אחרי אירועים, שאפשר היה למנוע לגמרי, מופיע בעל העניין - שיכול היה למנוע את העניין רק היה עסוק בלאכול ערגליות תות במשרד - ובקול חמור סבר מודיע לקהל הקדוש: החלטתי לקחת אחריות...

כל עוד הפרויקטור לא מקבל סמכות לפעול, אלא מקבל רק אחריות, כשהסמכות נשארת אצל ראש הממשלה, הכישלון ידוע מראש. שורש הכישלונות שלנו טמון בכך שהמנהל/ראש ממשלה/המפקד – "המאצ'ו הישראלי" – חייב להשאיר אצלו, קרוב לחזה את הסמכות ומעביר רק את האחריות לכפופים לו – וזה פשוט לא עובד...

היומרה להבין ולשפוט את המעשה הצבאי, כולל האימונים, על-פי ערכי החוק הרגיל, ולא על-פי קריטריונים מקצועיים כחלק מעשיית הצבא, תביא לכך שביום פקודה המערכת הצבאית לא תתפקד כיאות. לצערי, הניצנים לכך נראים כבר במציאות, ומוטב להחזיר למפקדים את האחריות והסמכות במלואן...

כשאנו מעבירים סמכויות לאלה שמתחתינו, מי נושא באחריות? מאמר זה דן במושגים הללו של אחריות, סמכות, האצלת סמכויות, העברת סמכויות וההבדלים ביניהם…

בהירות של סמכות ואחריות - או בהירות של קשרי היררכיה - היא מידת המודעות של העובדים מהי הסמכות הישירה שמעליהם; ועבור מי הם מהווים סמכות: עודף סמכותיות בעייתי לארגון, כי הוא מקטין את הגמישות, ומונע מהעובדים שיתוף פעולה. מצד שני, כשהטשטוש גדול מידי, זה עלול ליצור כאוס בתפקוד, ולהקשות על הארגון להשיג את יעדיו...

מצב קשרי ההיררכיה בארגון אינו דומה, בדרך כלל, לזה המתואר ב'תרשים העץ' הארגוני. השוואת קשרי ההיררכיה המוצהרים לאלה שבפועל, מלמדת על מצבו הניהולי: היא מצביעה על מצבים של תת ניהול או, להבדיל, של 'היררכיה לוחצת', שמדכאת קשרי עבודה. בדיקה תקופתית של זרימת הסמכות והאחריות בארגון מסייעת לשמור אותו במצב של אופטימיזציה, ולהגביר פרודוקטיביות.