פרשת אחרי מות, עוסקת בפרק ט"ז בהרחבה בטקס הכפרה שנערך על ידי הכוהן הגדול ביום הכיפורים. הטקס האמור היה מכפר על חטאי בני ישראל, כמו גם על הכוהן הגדול ועל המשכן/מקדש כולו. עבודה ייחודית זו מקבלת תפנית פרשנית מעניינית בספר הזוהר ובספרו של יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה. שניהם מייחסים לעבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים פן מיסטי מובהק, שבו הוא מאחד את אילן הספירות האלוהי, מכוח ספירת שכינה, עד ספירת בינה.
"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" לעומת "ואהבת את רעך כמוך" היא דרישה לשוויון בין יחסו של אדם לעצמו ליחסו לזולת. עלינו לאהוב, במובן של לכבד, את החסרונות של רעינו כמו שאנו מתייחסים לחסרונותינו, ונדע להעריך את יתרונותיהם כפי שאנו מעריכים את יתרונותינו. זו, לדעתי, המשמעות של "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", שהיא אהבה שכלית, בין אם נכללת בה גם אהבה רגשית ובין אם לאו.
All other Mitzvot may be surrendered then if fulfilling them are likely to bring about the death of the observer. As we can deduce then from that Levitical verse in our weekly portion the religion of the Torah is pro-life; one’s greatest accomplishment is not in dying like a Jew, but rather in living as a Jew.
פרק ט"ז בפרשת אחרי מות מתאר בהרחבה את טקס הכפרה, שנערך ביום הכיפורים על ידי הכוהן הגדול. הטקס נועד לכפר על חטאי בני ישראל וגם על הכוהן הגדול ובני ביתו, ועל המקדש וכליו. טקס העבודה ביום הכיפורים הינו טקס מורכב וקשה, ונעשה בעיקר בידיו של הכוהן הגדול.
"לכל בני נכר אסור להיכנס לתחום המקדש שהכניסה אליו אסורה גם על היהודים עצמם מלבד אלו שהדבר מותר להם לאחר שהתקדשו בהתאם לחוק אבותיהם"... על החתום: אנטיוכוס השלישי...
איסור עבודת המולך, הנזכר יותר מפעם אחת הינו איסור חמור שעונשו בצידו. בתחילה חשבו החוקרים כי עבודת המולך מקורה בפיניקיה, אולם העובדה שפולחן זה לא מוזכר בממלכת ישראל, שקיימה יחסים עם ממלכת צור הפריך את הטענה האמורה. בנוסף, עבודת המולך נזכרת רק בממלכת יהודה, בימיהם של המלכים אחז ומנשה. אשר על כן יתכן מאוד שפולחן זה הגיע דווקא מהממלכה האשורית...
פרשת אַחֲרֵי מוֹת היא פרשת השבוע השישית בספר ויקרא. היא מתחילה בפרק ט"ז, פסוק א' ומסתיימת בפרק י"ח, פסוק ל'. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים, שהופיעו באתר 'ייצור ידע' אודות פרשת אַחֲרֵי מוֹת, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
יום הכיפורים המקראי, שמוזכר בספרי שמות ויקרא ובמדבר, הינו יום של מעשה פולחני של הכוהן הגדול בו הוא מכפר אחת לשנה על חטאי בני ישראל. לעומת זאת התפיסה שמציג ספר היובלים היא שונה. לטעמו עבודת הקרבנות והעלאת הקטורת הקבועה שנעשית על ידי הכוהנים בכל שבת, הם מקור הכפרה על עם ישראל. ולכן, יום הכיפורים מתייחס אפוא לחטא הנפילים קודם המבול, וליום זיכרון וכפרה על חטא מכירת יוסף...
סליחה איננה מהלך אוטומטי. אם אתה חוזר על אותם חטאים שוב ושוב, לא רק שאלוהים לא יסלח, אלא גם תהייה לכך עדות חיה בדמות 'שעירי העזאזל' המסתובבים חיים, כעדות לחטאי העבר. אפשר לסכם ולומר: אלוהים סולח אבל לא שוכח!
