אי אפשר שלא להיזכר בדויד המלך... לאחר שקיבל מנתן הנביא הסבר על חטאו בעניין בת שבע ואוריה החיתי (משל "כבשת הרש") אומר: "חטאתי לה'". לדויד המלך היה את נתן הנביא. לאיוב אין אפילו את זה. לבד הוא צריך לגלות את חטאיו... ואם לא יצליח? התשובה של אליהוא פשוטה ותינתן בפרק הבא...
שקט. איוב סיים את דבריו. שלושת הרעים שותקים. השקט מעיק. ואז אנחנו מתוודעים לדמות חדשה שהייתה אתנו לכל אורך הדרך, מבלי שנדע, יושבת בצד ומקשיבה. אליהוא בן ברכאל הבוזי, ממשפחת רם, פוצה את פיו...
צדיק אמיתי אינו מסתגר מהעולם. צדיק אמיתי חי בעולם, מתמודד עם החטאים, לומד מניסיונות, מהצלחות, מכישלונות, ובעיקר משתתף בחוויה האנושית מבלי לפחד מעצמו ומבלי לצפות לאיזה גמול ומבלי לחשוש מעונש על כל צעד ושעל. איזהו גיבור? הכובש את יצרו! ולא זה המכניס את יצרו לכלוב חשוך ואטום!
הלובש את בגדי החייט היה מוצא עצמו ערום אם לא נהג באדם אחר, בצדק. בגדי החייט הירושלמי, המיומן להפליא, היו בגדי צדק. ושם הסמטה הירושלמית הצרה – סמטת איוב... אל"ם עופר בורין בפרשנות אישית לספר איוב...
בפרק הקודם הצהיר איוב שהוא נאחז בצדקתו. והינה, תוך פרק אחד, הוא נשמע מפויס ומתפייט עם אלוהים. לפתע אלוהים שולט בחכמה ובבינה וברוב טובו מעניק את הידע שלה לאדם. ומהי אותה חכמה – יראת אלוהים והימנעות ממעשים רעים. איוב האקטיבי, הזועם, הנלחם על צדקתו, הופך לחתול מחמד של אלוהים. איוב הרים דגל לבן?
אי שם בעולם שכולו טוב, התכנסו מיטב המוחות המדעיים. היו שם קופרניקוס, וגלילאו, ולאונרדו ד-ונצי, וניוטון, וקפלר, ואינשטיין ועוד ועוד ועוד.
אחד אחרי השני עלו והסבירו והוכיחו על מה עומד כדור הארץ; ואז, עלה אחד איוב ואמר: "על בלי מה"...
בלדד השוחי כלל לא התכוון לכך שמהשלום השמיימי יגיע משהו לחיים שלו ושל איוב. להיפך. הוא מסביר שבעצם, אלוהים כל כך עסוק בהסדרת שלום "במרומיו", שאין ל"רימה" וה"תולעת" האנושית לחשוב שיש לו זמן וקשב אליה...
מסתבר שמשה ואיוב דרשו מאלוהים את אותו דבר: גלה משהו מדרכך כדי שנבין מה אתה רוצה. אבל אלוהים מסרב. למשה הוא אמר זאת בפירוש. לאיוב, לפחות בינתיים, הוא אפילו לא עונה. ואיוב, המורד באמונה העיוורת והמאמין הגדול באלוהים, מפנה את האצבע לאלוהים כאשם בריבוי הרשעים והחטאים בעולם...
