הדיאלוג שבין האלוהים והשטן בספר איוב, העלה בי הרגשת קבס. ליבי ליבי לכל אלה המאמינים בהשגחה פרטית. החיים מלאים בניסיונות קשים ובהצלחות. לא צריך את אלוהים כמשגיח כדי לעבור את החוויות האלה בשלום...

כאשר פרעה כופר בהשגחה העליונה אין המקרא מסביר באיזו סוג השגחה מדובר. הרמב"ם בפרשנותו לספר איוב מונה ארבעה סוגים של השגחה...

בסיום ברכת כוהנים, מהדהדת תמצית הברכה: "יאר ה' פניו אליך וישם לך שלום". בני אדם יודעים להבחין באדם הזוכה להארת פני שכינה, האור ניכר בכל התנהלותו. כאן לפי דברי איוב, טמון כל ההבדל בין האיש המצליח, לבין האיש המתהלך בהעדר הארה, וכושל מדחי אל דחי. בתיאור זה, בני האדם בזיקתם לאור העליון - כמו הירח בזיקתו לשמש - הם רק שיקוף של אור רב עוצמה: לא הם מחוללים אותו ולא בידיהם השליטה בקיומו...