בהצגת האיחוד של הרמטכ"לים לשעבר בני גנץ וגדי איזנקוט, לא הובאה לציבור הישראלי בשורה חדשה. גם הקריאה להתייצבות תחת דגל הממלכתיות, הציגה משחק פוליטי מוכר, באצטלה שמבטיחה מורשת בן גוריונית אך תוכנה הובא לידי ביטוי בצורה רזה.
ראוי לשים את האצבע על הבעיות האמיתיות: מבנה צבא היבשה בעייתי, זרוע היבשה אחראית על בניין הכוח ואילו הפיקודים על המוכנות המבצעית. פערי הסמכות והאחריות יוצרים מחלות חשוכות מרפא, שאת השפעתן ניתן להבין מדבריו הבוטים של האלוף במיל' יצחק בריק...
קשה שלא להבחין בהבדלים בין המסרים שיצאו מצה"ל בעידן גדי אייזנקוט למסריו של צה"ל לציבור בעידן אביב כוכבי: דברי הרהב וזחיחות הדעת שאפיינו את עידן אייזנקוט אינם נשמעים עוד. נראה שכוכבי - שמעולם לא היה שייך לקבוצה שהובילה את פרדיגמת אייזנקוט - והוא מבין את עומק ה'ברוך' שירש מקודמיו...
לקראת סיום תפקידו ציין רא"ל גדי אייזנקוט, כי צה"ל מוכן למלחמה "טוב יותר משהיה בעשרים השנים האחרונות". לא פלא שבגין הרדידות השלטת בצבא, בתקשורת ובמערכת המדינית - בקשור לסוגיות ביטחון, יכולה אמירה חסרת שחר שכזו, להתקבל כאילו נתנה במעמד הר סיני...
כמה מילים על הרמטכ"ל היוצא: גדי אייזנקוט היה שינוי מאוד מרענן. חשב לאט והחליט מהר; בניגוד לקודמו, שחשב לאט ולא החליט... אם ילך הרמטכ"ל הנכנס בדרכו של הרמטכ"ל היוצא... אם הוא יצליח להבין שהוא לא תמיד האיש הכי חכם בחדר, כולנו נרוויח!
תא"ל וינטר הוא למעשה, שליח של מגזר שניתן לכנותו 'המגזר הסמוי'. חלקם חובשי כיפה וחלקם הגדול, ממש לא. אלו אותם חיילים שוינטר הוא עבורם מפקד מוערך, שקנה אצלם את עולמו בשעת מבחן מעצבת. לא שליח מגזר. ברגע שאביגדור ליברמן מינה אותו לתפקיד, הוא עשה לו Reframing. הכניס אותו למסגרת התייחסות ממלכתית, ושחרר אותו ממיתוג המגזריות הדתית.
