שינוי הוא תוצר של סביבה. מכיוון שהתקשורת הארגונית-אימונית עסוקה כל העת בלהפיץ טיעונים על כך, שהשינוי מתחיל בתוכי; ועל כך שראוי לו לפרט לעסוק רק בדברים שהם באחריותו אם רצונו בשינוי... מוגשת לכם כאן רשימה (לא מלאה) של דברים שיגרמו לשינוי להצליח או להיכשל...
אנו נמצאים בעידן שבו יש עירוב בין מציאות לדמיון באופן בולט. זהו עידן, שבו מושג האמת משתנה ומאבד מיכולתו לקשור בין מחשבה סובייקטיבית לקיום אובייקטיבי במציאות. אנחנו נמצאים בתחילת דרכו של עולם, המשתנה בהתאם לרצונות ולצרכים האישיים שלנו או של מי שישלטו בטכנולוגיה...
המרחב הדיגיטלי - כמו שהוא מתואר במחקרו של פרופ יונתן מזרחי, "מציורי המערות לטלפון החכם" - הוא בעצם מרחב ההתנתקות של בני האדם מהטבע בעזרתה של הטכנולוגיה. בראשיתו המרחב הזה נגע בהמצאת כלים פשוטים ובציור על קיר המערה ובשיאו היום הוא נוגע ביצירת מרחבים וירטואליים שאינם תלויים בפיזיקה...
במאמר זה איני מנסה או מתיימר להתייחס לתחושת החידלון האופפת את המרחב או להתערערות הסדר הקיים אני בסך הכל מבקש לנסות ולעשות סדר והבהרה מושגית למושג עצמו: 'סדר'...
מודל הוא כלי עבודה שנועד לתת נקודת מבט על אופן ההתייחסות לבעיה. ריבוי מודלים מאפשר התייחסות רב ממדית. אבל, אמונה במודלים, התמדה במודלים מייצרת קבעון ותפיסת עולם חלקית. יועץ שמקדש מודלים דומה לאינסטלטור שמתעקש לטפל בכל בעיותיו עם מפתח שוודי.
כשמדברים על עבודה היברידית מדברים בדרך כלל על שתי סביבות עבודה מופרדות המאפשרות תנועה בניהן. מעבר בין עבודה בדיגיטלי לעבודה במשרד הפיזי. אבל, האמת היא שכבר זמן רב שתי רמות העבודה הללו נוכחות באופן מקביל בחיי העבודה; וככל שעובר הזמן הן מתאחדות לכדי רמה אחת או ממדים שונים של אותה ה"מציאות"...
שתי סוגיות חשובות - בוויכוח המקצועי עם אלון שוורץ בנושא החשיבה הרשתית - עלו, לטעמנו, במאמרו האחרון; ובשתיהן נתמקד במאמר התשובה שלנו: האחד, הוא החיבור למדעי החברה של תורת הרשתות ודיסציפלינות הניתוח הרשתי. השני הצורך בדינאמיות לצורך אבחון...
לכל תחום עיסוק המכבד את עצמו נדרשת ביקורת והיזון חוזר. בישראל יש רק נר ביקורתי אחד שדולק בחשיכה המקצועית הזו של מדעי הרשת: היועץ ארגוני ואסטרטגי, אלון שוורץ, איש חושב, שהסכים לשתף חלק מהביקורת המקצועית שלו גם באתר 'ייצור ידע'.
