תנועת ה-WOKE מייחסת חשיבות רבה לעיצוב תודעת הילדים כבר מגיל צעיר, מתוך הכרה בכך שהשפעה על הדור הצעיר היא מפתח לשינוי חברתי עמוק וארוך טווח. כך הפכו התיכונים של ילדי האליטה למעוז של דוקטרינציה לסרבנות ולמחאה, כשבמקום שמנהליהם ישקדו על ללמד את תלמידיהם איך לחשוב, הם מספרים להם מה לחשוב. האם זה אכן מצליח? האם זה לא מתהפך עליהם בעקבות המלחמה? נחכה ונראה!
'אליטת ההון' היא האליטה השלישית שהגיעה לעמדות השפעה בישראל. היא מורכבת ממעגלים של בעלי ממון, בעלי אוריינטציה תרבותית אמריקנית, ליברלית מובהקת, ש'בלעו לתוכם' את בני האליטה המייסדת, ואת בכירי מערכות הביטחון אכיפת החוק ויתר השירות הציבורי. לכאורה, מצויה היום 'אליטת ההון' בשיא כוחה. למעשה, היא מצויה בשלבי שקיעה מתקדמים וב'חרדת התחלפות' מתמדת. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות אליטת ההון הישראלית, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
תקציר: מכל השנאות של השמאל הישראלי, השנאה למזרחים היא הצורמת ביותר. זאת בגלל תיעדוף הערבים כ'פרא אציל', והצבת זכויותיהם בראש, על חשבון בני עמם. שהרי, מהם המזרחים אם לא ערבים בני הדת היהודית? במה זכו הפלסטינים ולא המזרחים? התשובה מורכבת, ומעבר לגזענות ולהתנשאות, יש בה גם פחד קמאי – שהלך והתגבר עם השנים – מאליטה…
יוהרה (arrogance) בקרב אליטות אינה רק ביטוי של כוח אלא גם אמצעי לשימורו. עם העוצמה גובר הניתוק מהמעמדות הנמוכים ומהחברה כולה, האליטות מפתחות פער רלוונטיות, ומתקשות להבין את המצוקות ואת האיומים שעלולים להתעורר כנגדן. לכן, יוהרה עלולה להיות סימן ראשון לשחיקה ואף לקריסה פנימית של האליטה. זה קורה כאשר העם מסרב לשאת יותר את מחיר היהירות ואת תוצאותיה. מי שמזהה בדברים גם את אליטת ההון הישראלית צודק לגמרי!
האליטה שלנו פונה למערב שיציל אותה מעמה שלה, ויטיל סנקציות על ישראל לאלץ אותה לעצור את המלחמה. כדאי לה ללמוד מניסיון הקודמים לה: ניסיונות כאלה בעבר השיגו בדרך כלל את התוצאות ההפוכות (ראו דוגמאות בתוך המאמר), שהרי, אם תיגמר המלחמה בניצחון, יתרסק מעמדה הציבורי, וכל שייוותר לה הוא לעזוב; ואם חלילה יסתמן הפסד, יחוש העם תחושת בגידה (המילה הזו הופכת שגורה יותר ויותר במקומותינו), ויפנה לסגור עימה חשבונות.
אם עד היום, ה- WOKE מקשה מאוד על ישראל להתמודד עם ממשלות שמאל במערב, שהופכות תובעניות יותר ויותר, הרי שהעתיד הקשה הצפוי למערב, בעיקר בסוגיית ההגירה, מסמל שינוי דרמטי לטובתה של ישראל. אם היא תחזיק מעמד במהלך עשור, ואם תצליח לשמור על הישגיה במלחמה מול איראן, יהיה לה קל הרבה יותר לשנות את המציאות הקיימת ביחסיה עם הפלסטיניים לטובתה, ולבנות מציאות חדשה, טובה ובטוחה יותר, עבור אזרחיה. שם המשחק הוא זמן. האם יש לנו אותו?
לאחר שבשנתיים האחרונות הייתי מעורב באופן עמוק גם בניסיון לפתור את המשבר החוקתי ברמה המקצועית, הגעתי למסקנה, שעד שלא נטפל בשורשי החרדה ובגורמים המקטבים, לא נוכל להגיע להסכמות מייצבות. הרושם שלי הוא שבקבוצות הסוציולוגיות שמרכיבות את הימין אפשר למצוא נכונות רבה הרבה יותר להתפשר. הבעיה היא בעיקר אצל האחוס"לים, ולייתר דיוק בחוגים רדיקלים במחנה האחוס"לי, כיוון שיש מעט מאוד אנשים אמיצים שמוכנים לעמוד מול העוצמות האדירות של הגורמים הקיצונים והמקטבים במחנה שלהם.
תדע כל אם עבריה: זה מתחיל ב- WOKE ומסתיים באסלאם, ומי שאיננו מאמין לי כדאי שיפתח שיח עם הורים יהודיים בארה"ב ובאירופה, ששילמו הון עתק לשלוח את ילדיהם למוסדות חינוך אליטיסטיים, וקיבלו בתמורה ילדים שהתאסלמו ומפרסמים סרטונים ברשתות החברתיות, שבהם הם מלינים בדמעות, שהוריהם "אינם רואים את האור" כמותם, ואינם מוכנים להתאסלם.
משך הזמן של חילופי אליטות משתנה ממדינה למדינה, בהתאם לגורמים פוליטיים, כלכליים, חברתיים ותרבותיים. השינויים יכולים להיות מהירים ודרמטיים כאשר קיימים משברים כלכליים וחברתיים חריפים, או ממושכים והדרגתיים במדינות שבהן מוסדות חזקים ומערכות דמוקרטיות מתפקדות. הבנת הדינמיקה של חילופי האליטות חיונית לחקר פוליטיקה חברתית ולהבנת השינויים המבניים בחברות בנות זמננו.
אליטת ההון הישראלית אינה לבד. ההיסטוריה מלמדת כי כאשר אליטות מאבדות את כוחן הפוליטי ו/או הכלכלי, הן בוחרות פעמים רבות להגר מארצן. תהליך זה יכול להתרחש במגוון הקשרים היסטוריים, חברתיים וכלכליים, כאשר שינויי כוח בתוך החברה מביאים לכך שאליטות מסוימות אינן מרגישות עוד בטוחות במעמדן. מהם המניעים, התהליכים וההשלכות של הגירת אליטות לאחר איבוד ההגמוניה שלהן? מהם מקרי הבוחן ההיסטוריים המוכרים ביותר?
