כשאתה בצבא, לא נעים לך; ואתה שומר את המחשבות על איכות ההנהגה הצבאית לעצמך. ואז, הם משתחררים ונכנסים לפוליטיקה; ואתה מבין, שכל מה שחשבת עליהם בצבא, אשכרה נכון; ומדובר בחבורה של שלומיאלים בינוניים, שבאמת לא מבינים מימינם ומשמאלם.
אותם מנותקים עלי אדמות התמזל מזלם, והם היו בצבא ובשרות הציבורי הרבה שנים ותוגמלו ביד מאוד רחבה על שרותם הארוך. בדרך כלל הם גרים בשכונה צבאית כלשהי או בישוב קהילתי בבית פרטי עם דשא ירוק... והם מתעבים את ביבי!
[התמונה המקורית מתוך התקשורת האיראנית] לנוכח חזרת האיראנים להעשרה ל- 20%; וההודעה האיראנית על הקמת מפעל לאורניום מתכתי (שיש לו שימושים צבאיים פר-אקסלנס) בניגוד להסכם הגרעין, מלאה הרשת מאמרים העוסקים בנושא (מי שרוצה נקודת יחוס, מומלץ לו לעיין במאמרו של עמר דנק, לחצו כאן). האמת? כשאני קורא את המאמרים המלומדים אין לי הרבה מה להוסיף.…
אחד מתנאי הבסיס לקיומה של דמוקרטיה היא תקשורת חופשית שכמו שהאמריקאים אוהבים מסוגלת להגיד : Speaks Truth to power; אבל, בתהליך - שהחל עם בחירתו של ברק אובאמה לנשיאות ונגמר עם הפריצה לגבעת הקפיטול - התקשורת הייתה הכל חוץ מחופשית. אתן לכם שתי דוגמאות שהתקבעו ציבורית...
ראש המשרד לאבטחת מידע ותשתית בארצות הברית, כריסטופר קרבס, הוא דוגמה נהדרת לאיש ממשל שמתרשל במילוי תפקידו ורוצה להפוך ליקיר המערכת... כל מה שהוא צריך זה לצאת בהצהרה פומבית כזו או אחרת המנוגדת לעמדת הנשיא. מטעמים מקצועיים - כמובן...
בנס ציונה נכתבו המילים "כאן גר סמלאן בוגד" בספרי צבע על בתיהם הפרטיים של אנשים שמעורבים במחאה. אני, כמאמין קנאי בחופש הדיבור, חשבתי בהתחלה שצריך להתעלם מזה; כיוון שזה לא שונה משום צעקה אחרת שנשמעה במרחב הציבורי. מאוחר יותר הסתבר שכל הסיפור הזה תואם מראש בווטאספים שפורסמו בערוץ 13 ואיננו מעשה ספורדי...
הדיון הישראלי על צעדיו של ממשלו העתידי של ביידן בהתייחס לתוכנית הגרעין האיראנית, מתעלם מהתמורות הגאו-אסטרטגיות שחלו במרחב ומחוצה לו וקשורים במישרין לנושא...
