מאמר זה סוקר את אבן הדרך השלישית בהתפתחות הפשע המאורגן בישראל: מהקמת ועדת שמרון ב- 1978, שהכירה לראשונה בקיומו של פשע מאורגן "נוסח ישראל", דרך קריסת הבנק למסחר, וכלה בהתנקשות בזאב רוזנשטיין בדצמבר 2003, שפקחה את עיני המשטרה.

יוסי הררי (שכונה 'הגנגסטר בעל פני המלאך') - בשנות החמישים לחייו - הוא  אחד משני התאומים, יוסי ורוני, והוא הדומיננטי והמצליח שביניהם. שניהם, ילידי שכונת רמת עמידר, בה הזו גדלו, התפתחו, ועליה הטילו את חיתתם כראשי משפחת פשע קשה, ואכזרית. אולם בניגוד לעבריינים בכירים אחרים, כשהתרבו החיסולים מסביבו, וכשהרגיש את הטבעת מתהדקת סביב צווארו, הצליח הררי 'לקחת את הקופה' לפרוש, ולהמשיך לנהל בעושר, חיים שלווים יחסית. הוא נשוי לטלי מזה כשלושים שנים, אב לשלושה ילדים וסב לשישה נכדים.

פליקס אבוטבול כונה "בייזה" (הקצב, כינוי של המשפחה עוד מטוניס), וגם: 'מלך ההימורים של נתניה', כיוון שהיה הראשון, שהחל לאגד שורה של עבריינים נתנייתים סביב תחום ההימורים. הוא היה המייסד והמנהיג של משפחת הפשע העיקרית בנתניה, ואחת החזקות בישראל כולה בשנות ה-90 של המאה הקודמת, עד שנרצח באוגוסט 2002. אבוטבול המעיט במגעיו עם התקשורת; ומשך שנים הצליח לחמוק, שוב ושוב, מידה של המשטרה, שצברה בגינו תסכולים רבים. עסקיו בחו"ל, וחיסולו בפתח הקזינו שבבעלותו בפראג - שהיה כפי הנראה 'עבודה ישראלית' - ממחיש את הגלובליזציה שעברו משפחות הפשע הישראליות לקראת סוף שנות ה-90 ותחילת המילניום.