הפער הצורם ביותר בין משטרות בחברה דמוקרטית, מצוי בשאלה הבסיסית ביותר: מיהו בעל הבית של המשטרה; והיא 'מתכתבת', ישירות, עם סוגיות כמו אמון הציבור במשטרה והלגיטימציה המשטרתית. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות כל אלה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
קציני משטרה פועלים על פי עקרונות ממלכתיים של שמירה על כבוד האדם ועל שלטון החוק. באופן כללי, יש לי אמון בהם, מפני שהם ראויים לאמון. בית המשפט יכול לפסול את שיקול הדעת שלהם. ויש לי אמון בבית המשפט, מפני שהוא ראוי לאמון...
אסור להפקיד בידי הפוליטיקאים החלטות בדבר התנהלות של פוליטיקאים הנראית פסולה מאוד. אי אפשר לתת אמון באיכות הדיון ובתקינות ההחלטה של פוליטיקאים ביחס לפוליטיקאים. חייבת להיות דרך אחרת לדון בסוגיות של חסינות והדחה באופן אתי ומעורר אמון!
עד כמה מותר למפקד כפוף לערער על פקודה בשם מחויבותו לפקודיו הוא עניין גדול לענות בו. יש בהיסטוריה של צה"ל מפקד אוגדה, שהגיע עד שר הביטחון בערעוריו, וביצע, בסופו של דבר, פקודה שנראתה לו מיותרת (ושילם בדם רב של חייליו). אך צבא לא יכול לשאת תרבות של ערעורים, ובשורה התחתונה, הנחת המוצא לפעולתו הנורמלית היא, שמפקדים כחיילים מבצעים פקודות...
המשטרה זקוקה לשיתוף פעולה של הקהילה הערבית שיתבטא בדיווח, במסירת עדויות; אבל, אין לה אפשרות להגן על מי שמשתף פעולה וזה מזין מחדש את חוסר האמון...
אמון הוא תנאי בסיסי לאינטראקציה אפקטיבית בין ייצורים חיים, בכל תחום, כיוון שהוא מפחית חסמים במעבר מידע, חומר ואנרגיה; ולהיפך: היעדר אמון מונע אינטראקציה אפקטיבית כזו. אין שיתוף פעולה ללא אמון! כיוון שאמון מתייחס להתנהגות עתידית של גורם אחר, שאין עליו שליטה, הרי שאמון הוא בעצם סוג של הימור: הנטייה האנושית לתת אמון היא כר פעולה נרחב לאלה הנבנים מהפרתו...
