כיצד מתנהגים עובדים שסבורים שהם מקבלים מהארגון יותר מאשר תרמו? ע"פ תיאוריית ההנעה של ג'ון סטייסי אדמס, הדיסונס הקוגניטיבי שיפתחו יגרום להם למוטיבציית יתר. האמנם? ומה עם העובדים שיפתחו 'גישה חתולית'?

מנהלים ברמותיהם השונות רואים בעובדים את חומר הגלם העיקרי שלהם. הם מנהלים אותם. הצורך הזה לנהל אנשים הוא מטעה. מנהלים טובים מעצבים את ארגונם, יותר דרך ניהול קשרי הגומלין שבין העובדים והמחלקות; ופחות דרך ניהול האנשים עצמם...

מערכות מורכבות דרכן להזדקן, והזקנה היא תמיד געגוע - כמעט אצל כולם - לימים טובים יותר. כך בעלי חיים, כך צמחים, כך בניינים וכך גם ארגונים. הם מאבדים את הקשר עם המטרה שלשמה הארגון נוצר, הופכים למקובעים ולחסרי יצירתיות, ועיקר תשומת הלב שלהם מושקעת בעצמם. אבל בחיים כשמישהו משלם, מישהו תמיד מרוויח... ומי ש'גוזר את הקופון' בארגונים מזדקנים, הם, בדרך כלל, העובדים...

הפוליטיקה הארגונית ומאבקי העוצמה בארגונים יוצרים מצב, שבו לעתים נתפס המבנה הארגוני כמעין מבוך, שעל המנכ"ל ליצור בו מעקפים ו'לפתוח סתימות', על מנת להשיג את מטרותיו. לכן, אנו מוצאים פעמים רבות באבחון ובניתוח רשתי - צווארי בקבוק, שהם בעלי תפקידים עוצמתיים, שתפקידם לשמש מעין 'חולצי פקקים': לעקוף את ה'סתימות' במערכת, לשחרר תסבוכות ביורוקרטיות ו/או התנגדויות, ולאפשר את השגת המטרות. עם הזמן גדלה עוצמתם של 'חולצי הפקקים' הללו, עד שמכלול הפעילות הארגונים בנושאים קריטיים, נתונה בידיהם. הארגון מתרגל לתהליכים החדשים, מתמכר אליהם, וכתוצאה מכך מתנוונים תהליכי העבודה ה'רגילים'.

אחד הנכסים החבויים מן העין, אך החשובים ביותר למנהל ארגון הם מה שמכונה 'סוכני השינוי': אותם עובדים שיש להם את העוצמה הדרושה (הישירה ו/או העקיפה) להניע את חבריהם לתמוך, או לחלופין לחבל, בתחומים שהם קריטיים להנהלת הארגון, כמו למשל בשינויים נדרשים (ומכאן שמם, 'סוכני השינוי'). אם 'סוכני השינוי' לא זוהו ולא נרקמה עימם מערכת יחסים תומכת, נאלצים מנהלים להישען רק על דרכי התקשורת הפורמליות כדי לשכנע את הארגון להשתנות. התוצאה, בדרך כלל, היא כישלון!

'מפעל הזבל של הארגון' הוא כינוי למכלול פעולות הסרק המבוזבזות של ארגון, שאינן מייצרות ערך: כשלים ונפל בפס הייצור; בזבוז בחומר, באנרגיה, בזמן, במקום, ובמאמצים פקידותיים וניהוליים. כחמש מאות שוטרי סיור - בשנותיהם הראשונות במשטרה - עוזבים מידי שנה את משטרת ישראל. אלה שוטרים שהושקעו בהם ממון, ומאמצים רבים בהכשרות, והכל ירד לטמיון. רובם אינם עוזבים בשל חוסר התאמה למשטרה, אלא בשל חוסר התאמה לתרבות הארגונית...

[התמונה מתוך סרטון היו-טיוב: El modelo atómico de Schrödinger] הרעיון לכתיבת המאמר היה של מיה ויינשטיין, והוא מוקדש לה בהערכה גדולה… תיאורית החתול של שרדינגר (Schrodinger's Cat Theory) היא ניסוי מחשבתי פילוסופי בפיזיקה, שהגה ב־1935 הפיזיקאי האוסטרי ארווין שרדינגר, ממפתחי תורת הקוונטים, על מנת להציג את הקשיים בתיאוריה שהוא עצמו עזר לגבש, ואף זכה על כך בפרס…

תקציר: פוליטיקה ארגונית היא חלק מחיינו. קשה איתה (לרובנו לא כיף לנהל קרבות במקום העבודה), אבל גם בלתי אפשרי בלעדיה, כי כך נקבעת חלוקת העוצמה בארגון, ועוצמה מניעה ארגונים! המאפיין הוויזואלי העיקרי של הפוליטיקה הארגונית הוא חלוקה של אנשי הארגון ויחידותיו לקליקות, שהן סוג של שיתוף פעולה שלילי, הפועל נגד מטרות הארגון. במקרה הלימודי שלפנינו, שלושה עובדים חדשים שהתקבלו למחלקה השסועה על ידי קליקות יריבות… כיצד ימצאו את מקומם בעתיד במחלקה השסועה הזו, ומה ישפיע על סיכויי התמקמותם?

כאשר אנו מסתכלים על הארגון כרשת - על חלוקת העוצמה בו, שיתופי הפעולה, צווארי הבקבוק, האינטראקציות, הממשקים, הנתקים, הקליקות וכדומה - מתגלה לנו שם תמונה מרתקת ומעוררת מחשבה: המערכות הממוחשבות מנהלות עובדים, ומשתלטות עוד ועוד על מוקדי עוצמה בארגון!

שתזכה לחיות בתקופה של שינויים היא אחת הקללות הסיניות העתיקות שאינן מובנות בדרך כלל לאנשים מערביים, קל וחומר במציאות מורכבת ודינאמית כשלנו, המשתנה במהירות. אבל, האמת היא שמערכות מורכבות (בין היתר, בני אדם, משפחות, ארגונים) זקוקים לסדר וליציבות על מנת לנהל את חייהם...