כיצד לא ראו בכירי צה"ל את שראו התצפיתניות, ואת מה שיכול היה לראות כל מי שעיניו בראשו ומתבונן על המתרחש בקרבת הגבול? את מלכודת השקיעה האובססיבית לתוך הפרטים על חשבון השלם, אנו מכנים 'מיקרו ניהול' (Micromanagement): "מרוב עצים לא רואים את היער". פרנץ קפקא תרם לתופעה דימוי משלו, רק שאת מקום העצים ממלאים מקורות המים השונים, ואת מקום היער ממלא הים...

'אנטי אינטלקטואליזם מקצועי' הוא סכלות של המוח המקצועי... נגדירו כהיעדר סקרנות מקצועית; חוסר הבנה לעומק של תורות; מחשבה שבלונית, וחוסר יכולת להתאים את האמצעים לחשיבה. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות 'אנטי אינטלקטואליזם מקצועי' והשלכותיו, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה נעימה!

אנו יודעים היום, כמה אינטלקטואליזם מקצועי חשוב להצלחת הארגון הצבאי. אז למה ארגונים צבאיים מאמצים לעצמם בקלות כזו תרבות אנטי אינטלקטואלית?

לקראת יום האישה הבינלאומי ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו בסוגיית השתלבות נשים בארגונים צבאיים, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). בחינה של המאמרים לאורך השנים, יכולה ללמד על גודל ההתקדמות שהושגה בתחום זה. קריאה נעימה! 

במציאות החברתית של ימינו, זקוקה המשטרה לנשים בתפקידי שטח בכירים. אבל, הן, בניגוד לגברים, ממשיכות להעדיף עבודות המאפשרות שילוב מוצלח - שמחיריו האלטרנטיביים סבירים - בין הקריירה למשפחה. על כן, רובן נמנעות מהמסלול המבצעי במשטרה, למרות שהוא פתוח בפניהן. עד שתופעה זו תשתנה, כמות אלה שתשרתנה בדרג הבכיר בארגונים הצבאיים יישאר קטן ביחס לגברים. החלק האופטימי בסיפור הוא, שניתן כבר למנות מספר נשים שצומחות בבטחה במסלול השטח במשטרת ישראל, במסלול וודאי למפכ"לות...

הספר, אנטומיה של ארגונים צבאיים, עושה שימוש באנטומיה, מדע העוסק באיברי הגוף ובאופן השתלבותם כגוף שלם, לצורך ניתוחם של ארגונים צבאיים. הספר מציג את צידה האחר של האנטומיה - "הפתולוגיה" - חקר תהליכי מחלות ואבחונן דרך בחינת חלקי הגוף הקשורים ביניהם. לארגון הצבאי סוגי "מחלות" שהוא רגיש אליהן ומחייבות השקעה ב"חיסון", ב"רפואה מונעת" וב"ריפוי". ה"אנטומיה" וה"פתולוגיה" הארגוניות מתקיימות זו לצד זו בשלמות של ניגודים, שהתוצאה שלה יכולה להיות הבנה טובה יותר של הארגון הצבאי. מטרת הספר היא להקנות כלים כדי להבין את הארגון הצבאי, על החלקים המרכיבים אותו, קשרי הגומלין שהוא יוצר עם גורמים בסביבתו החיצונית, והתמודדותו עם התנאים הדינמיים והמורכבים של אותה סביבה.

המונחים 'שיקול דעת מוטעה' ו'רשלנות' הינם שני מרכיבים בתהליך קבלת ההחלטות של בעל תפקיד וביצועו בפועל. קו הגבול ביניהם קשה להגדרה חד-משמעית. שני האלמנטים - 'שיקול דעת מוטעה' ו'רשלנות', קיימים גם במקרים של הצלחה. אולם, מטבע הדברים הם נכרכים אחר הכישלון, כיוון שלעתים הם משמשים אותנו לצרכים של הגדרת אחריות משפטית במקרים אלה. בנוסף לפן המשפטי קיים פן שונה לחלוטין - הפן המנהלי. פן זה תופס טעויות של בעלי תפקיד בארגון כחלק מתהליך של למידה ומכיר בצורך של ארגונים להיות 'סובלניים לטעות' להתיר מרווח טעות לאנשיהם. היכן קו הגבול בין טעות לגיטימית ב'שיקול דעת' ל'רשלנות'? מה המשמעות של קו גבול זה על יכולתם של "ארגונים צבאיים" להמשיך ולהתפתח?

תופעת האלתור והשלכותיה בארגונים היררכיים עלתה לאחרונה לכותרות העיתונים, בעקבות ראיונות שנתן האלוף בן-חנן, מפקד המכללות הפורש מצה"ל לתקשורת, שיחס את תופעת האלתור להעדר מקצועיות (סופר, 1994). תופעת האלתור אינה מאפיין של הארגון הצבאי לבדו. אולם היא הפכה מעין 'מאפיין לאומי' שיש לו השלכות עמוקות גם על המנהל הישראלי וסגנון הניהול שלו. מאמר זה עניינו בברור הקשר שבין אלתור למקצוענות, והמשתמע מכך.