לפעמים נמאס לארה"ב נמאס להיות השוטר של העולם, זו שכולם נזעקים לדרוש את התערבותה בסכסוכים מדממים אי שם, או לרדוף אחר ארגוני טרור ולהענישם; ולאחר שטובי בניה מקיזים את דמם, עוד קמים עליה "שוחרי שלום" צדקניים, בקריאות להעמדה לדין בשל פשעי מלחמה. על כן היא מנסה - לא תמיד בהצלחה - להשיב הביתה את כוחותיה הצבאיים...
"הבחירות הללו הדגימו למרבה הצער שבמרוץ הפוליטי קולם של הבוחרים הפך למטבע עובר לסוחר כאשר כל האמצעים כשרים להשגתו לצורך שליטה פוליטית... ברור כי המועמד וויליאם סטינסון מעורב בתהליכי קבלת ההחלטות שהביאו להחלטה לזייף את טפסי ההצבעה..."
דמיינו לרגע, איך הייתה החברה שלנו נראית, ללא משטרה. אבל בעצם, כבר לא צריך לדמיין. אפשר לראות ביו טיוב; כיוון שחלקם רבים בארצות הברית הפכו למדינה ללא משטרה. הגיבוי הוסר מעל השוטרים; ושוטר – שיודע שלא יגובה - צריך להיות מטומטם כדי להסתבך במודע עם מפגינים. השוטרים אינם מטומטמים ברובם; אז, הם שומרים מרחק...
מי שלא מוכן לשלם מחירים גבוהים לא יכול לצפות להישגים גדולים. פשוט צריך להיות מוכן להסתפק בזה...
כאשר עושים הרבה רעש, ואין מחיר מאחורי הרעש, נשאר בעיקר הרעש!
הרעיון שיש אינטרס אחד מאחד למדינת ישראל וליהדות התפוצות תמיד היה אשליה: ניתן לומר בהכללה (ובבוטות), כי קיים ניגוד אינטרסים מובנה בין מדינת ישראל ויהדות התפוצות, וברגעי מבחן רבים, הופך הקשר הזה לחד צדדי: בעוד שמדינת ישראל מהווה תעודת ביטוח ליהדות התפוצות - וזה מקור הקשר המיוחד שלההם איתה - הרי שבאופן פרדוקסלי, כל אסון וערעור הביטחון הנגרם ליהדות התפוצות מהווה דווקא הזדמנות עבור מדינת ישראל, להגדלת העליה. זאת בנוסף לאינטרסים ואילוצים מדיניים, המונעים ממנה, פעמים רבות, להתייצב בגלוי לצד יהדות התפוצות. הפרדוקס הזה בלט כמובן, גם באירועי שרלוטסוויל...
אז תהיה מלחמה בצפון קוריאה? לא בזמן הקרוב... בליל ה-10 באוגוסט 2017, הצהירה סין באופן רשמי - דרך ביטאון מפלגת השלטון הקומוניסטית בבייג'ינג - כי לא תאפשר תקיפה אמריקנית על צפון קוריאה, וכי תתייצב לצידה במידה ותותקף. פרשנים רבים נתנו בולטות דווקא לחלק הראשון הזה של הדברים, אבל, התעלמו מחלקו השני.
בהיבט התקשורתי בחירתו של טראמפ לנשיאות הייתה ברבור שחור. 'חכמת הרחוב התקשורתי' הכתירה את הילרי קלינטון כנשיאה ה 45 של ארה"ב כבר בקיץ 2015 וחכמת הרחוב הזאת חצתה גבולות גאוגרפיים. בתוך התווך התקשורתי הזה מנהלים הרוסים מבצע של לוחמה פסיכולוגית. לא סביר שהערכה הרוסית בהדבר זהותו של הנשיא ה 45 שונה מהותית מהערכה הרווחת מסיאטל ועד ברלין...
עכשיו זה הזמן, שבו חייבים האמריקאים להתגבר על הטעויות שעשה הממשל הקודם, בשנים 2012 ו- 2013. זוהי אולי ההזדמנות האחרונה להתחיל בבניית גורם מייצב, בדמותו של כוח כורדי-ערבי בצפון מזרח סוריה. האינטרסים של הצדדים חופפים, ומשא ומתן שינוהל בשקיפות שבו כל הקלפים ברורים ונמצאים על השולחן יכול להביא לנקודת הסיום הרצויה.
