אין כל חדש בסוגיית השימוש האמריקני בסנקציות. המעצמה הידידה - אולי האחרונה שנותרה לישראל - מרבה להשתמש באיום/ סנקציות משלוחי הנשק כאמצעי לכפות את עמדתה על ממשלות ישראל באופן גלוי מאז הקמת המדינה.
תקציר: בשונה מהעבר, מדינת ישראל היא מדינה עשירה. התל"ג שלנו גדול, כבר הרבה מעל ל- 500 מיליארד דולר; והוא ממשיך בתנופה וצומח מהר מאוד להיות מהגבוהים בעולם במערבי, גבוה משל גרמניה. אנחנו בהחלט מסוגלים להתחיל בתהליך של גמילה מהתלות בארה"ב, לפני שזה עלול להיות מאוחר מידי!
נראה, שבעת הזו מייחסת ארה"ב חשיבות עליונה, קודם כול לחידוש הסכם הגרעין, ומוכנה לשלם זאת גם במחיר הסרת תווית הטרור ממשמרות המהפכה (בנוסף להסרת העיצומים הכלכליים ואולי עוד). אולי בהפגנת מחווה זו - שמסתבר שחשובה מאד לאירן - יתאפשר להשיג ויתורים משמעותיים יותר מצד אירן.
הסכנה הגדולה ביותר היא הקיפאון שגורמת ההפתעה מחזרת עידן הצבאות הגדולים. אסור לקפוא כמו שועל שהסתנוור מאורות הרכב השועט לעברו וקפא על הכביש. היחלצות מנחיתות אסטרטגית מחייבת השקעה עצומה; והיא חייבת להתבצע כבר היום ובהיקף שנתי של מיליארדי ש"ח רבים. המשמעות היא שנשלם מחירים קשים בתחומים אחרים.
האם אנו מבכים, מוקדם מדי, את הסתלקותה של ארה"ב מעמדת מנהיגת העולם החופשי? האם ארה"ב עצמה מכירה בכך? והאם היא תתעשת ותשוב לנהל את המשחק; ולא תסתפק בלעמוד על הקווים? שהרי, משבר האקלים לא חס על איש; והעולם זקוק נואשות להנהגה הישרדותית... ימים יגידו!
מדיניות ממשל ביידן מבוססת על ההנחה, שהטרור האסלאמי הוא מונחה ייאוש. לכן יש, כביכול, להתמקד בטיפול בסיבות הייאוש (דיפלומטיה וסיוע כלכלי), ולא בטיפול בטרור (צבא). אבל, מאז המאה השביעית, הטרור האסלאמי הוא מונחה חזון דתי, פנאטי, להשתלטות על העולם ושיעבוד ה'כופרים' לאסלאם...
בעלות הברית המערביות ההיסטוריות, החלו לצופף שורות בתגובה לתוקפנות הסינית הגוברת, מזה עשור, לאחר שהרחיבה את הטריטוריה הימית שלה בים סין הדרומי והפכה אותו למגרש המשחקים שלה. ארה"ב ובריטניה מחמשות בעוצמה גרעינית את אוסטרליה. העשור שבו עשתה סין כרצונה בים סין הדרומי, הסתיים.
האמריקאים - בגלל שעוצמתם וחוסר תלותם באחרים מאפשרים זאת - מסרבים להכיר במציאות, מאז החלו במעורבות הבינלאומית שלהם בתחילת המאה הקודמת. הם בנו לעצמם סוג של עולם דמיוני, מתאים לדרך החיים שלהם ומקבלים את ההחלטות שלהם בתחום היחסים הבינלאומיים, ללא קשר למציאות, ולסיכויי ההצלחה של מדיניותם...
