אתם כועסים על אתי? על אתי קל לכעוס... אבל ככה נראית כל המערכת הציבורית במדינת ישראל בעיקר סביב אנשי מערכות הביטחון. 

בעולם הישן (עד לא מזמן...) שוביניזם בא לידי ביטוי באי קידום נשים. היום אנחנו מקדמים אותן אבל, מחכים להן בפינה, ומנצלים כל הזדמנות לסרוק את גופן, בלי רחמים, במסרקות ברזל. הפעם זה היה תורה של השופטת בדימוס, אתי כרייף, להימרח בזפת ובנוצות מול מקהלה של צבועים.

מערכת המשפט והיחידה החוקרת, את השופטת בדימוס כרייף, מצטיירות ככאלה, שהקטינו אשה חכמה ומוכשרת לממד, שלא היה מבייש שובניזם מכוער. אשה, מסתבר, מוכשרת ככל שהיא, תצליח רק אם תעפעף ותתחנחן לאיזה גבר כריזמטי ומקושר שידאג לה, כי לבד אין לה סיכוי... ואני חשבתי שהתפיסות האלה פסו מהעולם.

כשצופים בראיון עם כרייף תביטו על התמונה הרחבה: תביטו על העדר הזדמנויות שוות, על ניצול עמדת כוח, על מערכת מושחתת המעודדת התנהגויות פסולות ומנגד, כן, גם התנהגות לא נאותה של כרייף עצמה, אבל היא קיבלה את הנבוט, המערכת לא. אתם חושבים שהמערכת השתנתה? אתם טועים בגדול.

כשתקרת הזכוכית מאוד נוכחת - נוכחת אפילו כאשר המוני אנשים טורחים לדאוג, שהיא תהיה שקופה שקופה - אז אם היא באמת תקרה, ואם היא באמת מזכוכית, אז מי שיעבור אותה יהיו כמעט בהכרח אלו שמוכנים לעבור דרך הזכוכית בכל מחיר, כלומר להיפצע מהזכוכיות, או אלו שיכולים לעבור בדיוק בחור של המסננת שהשאירו בכוונה לאוורור...