The dog makes its actual entrance into the Hebrew Bible in Parashat Bo when Moses informs the Pharaoh about the imminent Tenth plague that would devastate ‘’all the land of Egypt’’ and bring about ‘’a loud cry in’’ every Egyptian household.
מצוות הנחת תפילין נלמדת מהלשון המקראית, הן בפרשתנו והן מתוך הפסוקים המצויים בספר דברים. ברם, לפי פשט הפסוקים אין כוונתם לחפצים ממשיים, אלא למטאפורה של זכירה. ברם, בעת הקדומה היה נוהג לקשור חפצים שונים לגוף כאותות של הזדהות וזיכרון, ובעיקר המדובר היה על קמיעות מסוגים שונים...
שניים הם הנושאים העיקריים בפרשה: שלוש המכות האחרונות שהונחתו על מצרים ויציאת מצרים. בין לבין, אנו לומדים על ההכנות ליציאת מצרים ועל חילופי רכוש; ולאחר המכה האחרונה, אנו לומדים על היציאה ממצרים. גולת מצרים באה לקיצה. כל בני ישראל יצאו ממנה, כאשר כולם בני חורין.
מסכת מכות מצרים הינה סדרת אסונות, אשר באו ברצף ובתכיפות גדולה, ודרגת חומרתם הולכת וגדלה. תיאור המכות נזכר במקומות אחדים במקרא, כהוכחה לכוחו ועליונותו של האל המקראי.
פרק י"ב בפרשת בא עוסק במכת בכורות המשולבת עם מצוות קורבן פסח. לכאורה אין קשר בין השניים, אולם ניתן להבין זאת, אם מייחסים לזבח פסח אופי גוון אפוטרופיאי, ריטואל קדום של רועי צאן, שנערך מדי שנה הבא להגן מפני חמת המשחית שפועל בדרך כלל בשעות החשיכה. ספר היובלים מאמץ גישה אפוטרופיאית זו, וחידושו נעוץ בזיהוי המשחית בדמותו של שר המשמטה...
השם פסח במקרא מכוון תמיד אך ורק לקרבן המוקרב ביום הארבע עשר לחודש הראשון הוא חודש ניסן. אשר על כן חג הפסח חג רק ביום זה. למחרת, נחגג חג נוסף הנקרא במקרא חג המצות, כך שיש כאן שני חגים נפרדים ושונים, חג הפסח וחג המצות. חג הפסח נמשך יום אחד, ואילו חג המצות נמשך שבעה ימים...
סיפור יציאת מצרים משקף תמונת עבר, שעוצבה במשך תקופה ארוכה; לאחר שגרעין הסיפור נחרת בזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל. לאחר מכן, לאחר שהמקרא נערך באופן סופי במאה השביעית לפני הספירה, נוספו לו אלמנטים שונים, שלא כולם עולים בקנה אחת עם הממצאים הארכאולוגיים או המחקריים הידועים לנו כיום.
