המערכת המוסדית הישראלית מתגלה כסובלת מנוקשות ארגונית. שנה תמימה עברה מאירועי הפרעות של ימי "שומר החומות" ועדין אין צעדי התחלה להקמת מערכי הגנה מקומיים כ"משמר לאומי". החרדה מהתארגנויות כאלה, טמונה במידה רבה מן החרדה הקיימת במערכת המוסדית מאובדן שליטה בהפעלת הנשק.
נגדיר את המושג: "מרכוז" (centralization) כריכוז הסמכות והאחריות במקום מרכזי אחת. המושג ההופכי הוא "ביזור" (Decentralization): חלוקת הסמכויות של המרכז לגורמי המשנה. חברת שירותים - המונה מעל 900 עובדים - קיבלה החלטה אסטרטגית לבזר את תהליכי קבלת החלטות שלה...
כל עוד הפרויקטור לא מקבל סמכות לפעול, אלא מקבל רק אחריות, כשהסמכות נשארת אצל ראש הממשלה, הכישלון ידוע מראש. שורש הכישלונות שלנו טמון בכך שהמנהל/ראש ממשלה/המפקד – "המאצ'ו הישראלי" – חייב להשאיר אצלו, קרוב לחזה את הסמכות ומעביר רק את האחריות לכפופים לו – וזה פשוט לא עובד...
