גבול ביטחון אינו מושתת על שלום, אלא נועד להתגבר על הפרת-שלום פתאומית. האתגר העליון של גבול ביטחון הוא הבטחת קיום ארוך-טווח במזרח התיכון הגועש, ולא קידום שלום - שהוא יעד מבורך - באזור שעדין לא חווה שלום בינערבי...
ברמה הלאומית, המעשה הביטחוני, נתון בזיקות גומלין - שאינן ניתנות להתרה - בין ממדיו הרוחניים של הקיום הלאומי, לבין ממדיו הפיזיים. אלא, שבכל הקשור לדיון הביטחוני מדיני, המכוון מזה שנים את דרכה של מדינת ישראל, הוא צומצם למיקוד יתר בסוגיה הביטחונית...
אין כמו להגיע למשרד בשש בבוקר, לעבור על עיתוני הבוקר, ולראות את משה כחלון מציץ אלי מבעד לדף כפול במהדורה האינטרנטית של ישראל היום, לקרוא ולהתבשם מההישגים של רס"ל במיל' כחלון, תוך חיבור מכוון בין המילים: 'כחלון' ו'ביטחון'...
בשאלות עתידה הלאומי של מדינת ישראל, הדיון הפוליטי הישראלי נוהג לגייס כמקור סמכות, את מומחיותם של בכירים לשעבר במערכות הביטחון. ראוי לתת דעתנו לשאלת תוקף סמכותם.
[בתמונה: כריכת ספרה של ד"ר אילנה אילי) גולדברג ז"ל, "בית סוהר: האתגר בניהול אנשים מאחורי הסורגים"] [לאוסף פרסומיה של ד"ר אילי גולדברג באתר, לחצו כאן] תפיסת התפקיד של אנשי שב"ס נעה כל העת בין שני קטבים מנוגדים: ביטחון מהצד האחד; ותקון (טיפול) מהצד האחר. עם השנים, ובייחוד מאז הפך שב"ס לארגון כליאה לאומי, נעה המטוטלת…
