שוב טרור חקלאי. הפעם, שרפו בנהלל מתבן ומרכז מזון... כך נראה קיום יהודי בלי כבוד! מיותר לחזור שוב על הקשר בעצום שבין חקלאות לביטחון לאומי. מיותר להזכיר את הפעילות הערבית האינטנסיבית להשתלטות על שטחי המושבים בישראל... מה צריך עוד לקרות כדי שמערכות הביטחון הלאומי תתחלנה לראות עצמן אחראיות לבעיה הזו?
מתי נבין שחקלאות - בוודאי בישראל, בשטחי הפלסטינים ובמדינות הגובלות איתנו - היא כלי חשוב לביטחון הלאומי? בצד מחקר חקלאי יוצא דופן והצלחות בינלאומיות חסרות תקדים, או מגלים מדיניות קצרת טווח וחוסר דגש נכון מייבשים את החקלאות היהודית בישראל. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות חקלאות והקשריה הביטחוניים, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה נעימה!
בשלושה מאמרים במדור הדעות של ישראל היום, ניתנה בשבוע האחרון התרעה מודיעינית לתפנית אסטרטגית במאבק הישראלי פלסטיני. שלושת הכותבים מומחים לזירה הערבית: יוסי קופרווסר, אייל סיזר וראובן ברקו, התריעו על תהליך המגיע לקיצו. אולם, השאלה המכרעת - שאינה בתוקף סמכותם המחקרית של מומחי המודיעין - היא, קודם כל, מה שאיפותינו - בהיבטי חזון לאומי - וכיצד מתבטאות שאיפותינו במיקוד לאינטרסים שרצוי לנו להתמקד בהשגתם. בדיון הזה - כפי שהיטיב להדגיש דוד בן גוריון - צריכה להוביל ההנהגה הלאומית ולא המומחים המקצועיים.
בפרשת עקב מנסה משה לומר לעם ישראל כי ארץ היעד שלהם עדיפה על פני ארץ מצרים בגלל פוריותה. ברם לכאורה לארץ מצרים יש עדיפות ברורה על פני ארץ ישראל, בגלל האספקה הקבועה של מים מהנילוס. לדבריו של משה יש כאן לדעתי מימד עמוק יותר. היתרון של ארץ ישראל הוא איכותי. מי שדר בה חייב להתאמץ להשיג מים...
שר הביטחון הורה על הריסת 4 בתים בשדה בעז. שבגוש עציון. במקום זה ניטש עתה מאבק ישראלי פלסטיני, משמעותי פי כמה משאלת גורלם של ארבעה מבנים: מי ימצא עצמו בתום המאבק מבותר ומבודד? האם גוש עציון על אשכול יישוביו, יוותר גוש מבודד התלוי בחיבורו לירושלים, בציר תנועה מפותל וצפוף הנשלט על ידי פלסטינים, כמו ציר הכניסה מכיסופים לגוש קטיף, או שייווצר רצף מרחבי התיישבותי מאלון שבות לדרך האבות, ומשם לנווה דניאל, שדה בעז, הר גילה.
האסירים הביטחוניים מהווים מוקד כוח בחברה הפלסטינית. הם משולבים ברשת ארגוני הטרור הפלסטיני; ויש להם יכולת לקיים תקשורת דו-סטרית, ישירה ועקיפה, עם הגורמים השונים מחוץ לכלא. הנהגת האסירים התחזקה לאחר שחרורה, ולקחה תפקיד משמעותי בחברה הפלסטינית. גם מדינת ישראל סייעה להתגבשות והתחזקות מוקד הכוח זה, על ידי נכונותה "לקנות שקט" באמצעות וויתורים.
מתוך שגשוג כלכלי שזכינו למצוא, לאחר יותר ממאה שנות מאמץ ביגיע כפינו החקלאי, שכחנו כי חקלאות ביסודה היא הרבה מעבר לעוד ענף יצור למטרות רווח כלכלי. כאשר גרביים מסין זולות יותר, ניתן להצדיק כלכלית סגירת מפעל טקסטיל בארץ, במאמץ להעמיד במקומו מפעל עתיר ידע בתחום שניתן להשיג בו עליונות פורצת דרך. לא כך הדבר בהוויה החקלאית. בקנאה ובהערכה רבה אני מתבונן בשכניי הדרוזים בצפון הגולן, הנאבקים על עיבוד כל חלקת אדמה בהשקעות תשתית הנראות בגלוי כעתירות משאבים. גם במרחבי הרשות הפלסטינית ביהודה ובשומרון, ניכרות השקעות תשתית נרחבות לחקלאות, במימון האיחוד האירופי, שאף הן אינן מוכוונות רק על ידי חישובי כדאיות כלכלית. ואצלנו?
[מקור התמונה: אתר חברת ניר] [לקובץ המאמרים בנושא 'חקלאות וביטחון לאומי', לחצו כאן] לחקלאות שמור מקום מיוחד בכל המדינות המתוקנות. היא מטופחת על ידי המערכות השלטוניות ומסובסדת על ידם, כיוון שהקרקע היא אחד הנכסים העיקריים של מדינה ולשליטה על הקרקע יש קשר ישיר לביטחונה הלאומי. כך היה גם בישראל כשתהליכי קבלת ההחלטות היו עדיין רציונליים, ומכווני אפקטיביות. הפוליטיקאים…
[הצילום נוצר והועלה לויקיפדיה על ידי מרדכי קרניאל (מוטי). קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.5] אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית…
