צ'חלה לא זכרה דבר מהטקס. יד אחת רועדת ענדה טבעת על אצבעה. יד אחת הסירה את הרעלה מעל פניה, יד אחת השקתה אותה יין, והיא לא זכרה של מי היו הידיים. אחר כך שמעה קולות צרודים, ספוגי ערק, קוראים בלהיטות: "אל חדר הייחוד!", "אל חדר הייחוד!", וידיים שעירות וחזקות נשאו אותה מעלה-מעלה במדרגות, לצלילי תיפוף ונינה, והדלת סוף סוף נטרקה מאחוריה...