פרשת בלק מזכירה במופע חד פעמי את בלעם שהיה נביא אך לא היה מבני ישראל. המדרש טוען כי דרגתו הנבואית של בלעם הייתה גבוהה משל משה, ועל כך נאמרו תשובות רבות. על פי ר' משה די ליאון, בעיקר בספרו שקל הקודש, עיקר כוחו של בלעם היה מעולם הטומאה. רוח הקודש שניבא דרכה שרתה עליו, היות שהיא משולה לאש, ואש לא נטמאת גם שהיא נמצאת עם הטומאה.
בפרשת בלק, מסופר על מסעו של בלעם אל מלך מואב, תוך אזכור אלמנטים סיפוריים ופעלים משותפים עם סיפור עקידת יצחק. בשל כך טען חוקר המקרא, פרופ' יאיר זקוביץ כי סיפור בלעם הוא סיפור בבואה לסיפור העקידה. לפי הגדרתו ניתן לראות את הקווים של סיפור אחר, במהופך בדומה להשתקפות במראה, לסיפור הקודם.
אף על פי שרובה של פרשת בלק עוסק ב"נבואותיו" ומשליו של בלעם המדייני ושיחותיו עם בלק המואבי, אנו לומדים ממנה על מעמדו של עם ישראל וכיצד עמי הסביבה התייחסו אליו. הפרשה עוסקת בבקשותיו של בלק ובסיפור האתון, מביאה את משלי בלעם ומספרת לנו מי היה בלעם. לא הצלחתי למצוא מקורות, שאינם נשענים על נסים או אמונות, להסבר או להסמכה של בן מדיין כנביא אלהים. מכיוון שכך, אעלה כאן את גרסתי...
בעקבות ברכתו של בלעם לישראל:"הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" אומר קובי: "רק אם נבין זאת שאנו לבדד (ואיש, לעולם, לא יוציא לנו את הערמונים מתוך האש), אז יִשְׁכֹּן - נחיה לאורך זמן, ואם נהיה ככל הגויים אז ניעלם - לֹא יִתְחַשָּׁב...
דמותו של בלעם על פי פרשת בלק, וגם על פי חז"ל, מעוצבת כדמות שלילית ונלעגת. בלעם מוצג כרשע מרושע ואף מדומה לאויבים אחרים של עם ישראל. אולם בספר מיכה בלעם דווקא מקבל קרדיט חיובי, מבצע את דבר ה', ולעומתו מי שסופג את מירב הביקורת הוא דווקא בלק. במקורות חז"ל מוזכר בלעם למעלה מאלף פעמים בדרך כלל לשלילה...
בלעם הדמות המרכזית בפרשת בלק, נהנה מדימוי שלילי משלל הפרשנים של המקרא. בעת החדשה, ניסו למצוא רלבנטיות לכך, והרב קוק מצאה בהשוואת הפילוסוף הגרמני, ארתור שופנהאואר לבלעם. האם צדק הרב קוק בהשוואה בוטה שכזו? קשה לומר...
הפרק - העוסק בבלעם ובאתונו - בא ללמד אותנו, שכאשר מתחולל בתוכנו מאבק פנימי, לפעמים דווקא האתון, החלק הסמוי, זה שלכאורה לא רואה את המציאות, הוא זה שבאמת רואה את האמת שמעבר להבלי העולם הזה. צריך להקשיב גם לאתון. לפעמים היא כל כך חכמה, שהיא מתחילה לדבר כמו בן אדם. בדרך כלל היא לא מדברת ואנחנו צריכים לבד להבין מה אומר לנו הקול הפנימי שלנו, המצפון....
באפריל 2019, לקראת יום השואה, זכינו כרגיל למתנה מהניו יורק טיימס: קריקטורה נפלאה שהוצמדה למאמרו של מיודענו, תומס פרידמן, ומסבירה, שמי ששולט בעולם הוא לא אחר מאשר ראש ממשלת ישראל דאז, בנימין נתניהו. למה זו מתנה? כי כל קריקטורה כזו מחזקת את הנכס הבינלאומי העיקרי של ישראל, שנהרס לא מעט במאבקים הפנימיים שבתוכנו...
סיפורו של בלעם בטקסט המקראי העלתה בעיות פרשנויות מורכבות. האם בלעם קשור למקרא? מתי נכנס סיפורו לטקסט המקראי? האם יש קשר בין סיפורו לשאר הטקסט, ובעיקר מי האיש והאם דמותו אמיתית או פיקטיבית?
במקורות חז"ל דרים בלעם וישוע הנוצרי (ישו) בכפיפה אחת. לעתים, כאשר נאמר במקורות אלה בלעם הכוונה לישוע, ולעתים כל דמות עומדת בפני עצמה. אין ספק, שבגלל אימתה של הכנסייה הנוצרית, חז"ל נאלצו להבליע את הביקורת שלהם כנגד ישוע עצמו, והבחירה בבלעם - שנחשב אף הוא כנביא שקר - הייתה קלה ומתבקשת. מה שנותר לנו הוא לבחון כל מקור לגופו בהקשר ההיסטורי שלו, ולהחליט האם כאשר מוזכר בלעם הרשע הכוונה לישוע הנוצרי או הכוונה לדמותו של בלעם עצמו.
