הסיפור אודות היצמדות בני ישראל לבעל פעור, מעלה שאלה פרשנית סבוכה. מדוע קיימת אי התאמה בין הציווי האלוהי האומר להוקיע את כל מנהיגי העם, לבין הציווי של משה האומר להוקיע כל חוטא ללא קשר למעמדו? יתכן שמשה ניסה כהרגלו לבטל את רוע הגזירה מעל מנהיגי העם, בקריאתו להעניש את כל החוטאים בחטא בעל פעור.

חטא ההיצמדות לבעל פעור מתואר בסוף פרשת בלק, בפרק כ"ה. היה זה ככול הנראה המפגש הראשון של בני ישראל באל בעל, שפולחנו היה נפוץ בארץ כנען החל מהמחצית השנייה של האלף השני לפני הספירה. מאז המפגש האמור, עבדו בני ישראל את הבעל, לצד פולחן ה', והנביאים בעיקר אליהו, אלישע והושע, פעלו נמרצות בניסיון לבערה ללא הצלחה גדולה...